פנחס נולד בחיפה בשנת 1918 ליעקב שמשון ולחיה דבורה לבית בלאו, משפחה אמידה, שומרת מסורת. הוריו, דור חמישי בארץ, נולדו בצפת ועסקו במסחר. בילדותוֹ בחיפה למד פנחס בבית הספר ‘נצח ישראל’, ולאחר מכן בישיבת ‘תפארת ישראל’, בהדר הכרמל. כאשר סיים את לימודיו בישיבה, ניסה את כוחו בניהול חקירות ופתח משרד חקירות עצמאי בחיפה.

בשנת 1938 התגייס לארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל ופעל בעיקר במחלקת הידיעות, כאשר משרדו מסייע רבות בעבודה זו. בשעת הפילוג באצ”ל, בשנת 1940, בחר פנחס ללכת בדרכו של יאיר והיה לאיש לח”י.

עוד באותה שנה נחשד ונעצר על ידי הבולשת הבריטית, שעה ששהה בדירת דודו בחיפה. לאחר מעצרו, הושב תחילה בעכו ואחר כך הועבר למחנה המעצר המינהלי במיזרע, שם הוחזקו כל אנשי אצ”ל ולח”י הבלתי שפוטים.

פנחס שמר על הדת גם בין כותלי בית הסוהר ומחנה המעצר ונהג ללכת לבית הכנסת מדי שבת. הוא גם התמסר ללימודי שפות ומשפטים והצטיין בפעילות ספורטיבית. לאחר שיצחק שמיר ואליהו גלעדי ברחו ממחנה מיזרע, העבירו הבריטים את העצורים למחנה לטרון. מיד עם הגיעם למקום החדש, החלו אנשי לח”י לחפור מנהרה אל מעבר לגדר המחנה, כדי לברוח בבוא היום ופנחס היה בין החופרים.

בליל ה- 1 בנובמבר 1943 ברחו עשרים לוחמי לח”י דרך המנהרה והגיעו בשלום לתל אביב, משם פוזרו למקומות שונים בארץ. בחשכה טעה פנחס בדרך, אך לאחר תלאות וגילוי תושיה, הצליח להגיע לתל אביב בכוחות עצמו ולמצוא קשר אל חבריו.

הוא נכנס מיד לפעילות במחלקה ו’ (המודיעין). לאחר תקופת מה הועבר לסניף חיפה. בשנת 1944 נעצר שוב, והפעם הוגלה למחנה מעצר באפריקה, במשלוח השישי של עצורים עבריים מארץ ישראל, שכלל שנים עשר איש. הוא ישב במחנות קרתגו בסודן, סמבל באריתריאה, וגילגיל בקניה. בחודש מרס 1948 הוחזר ארצה והוחזק במחנה בעתלית עד הכרזת המדינה, ואז שוחרר. בסך הכל ישב במעצר שבע שנים.

אחרי ההתנקשות ברוזן השוודי ברנדוט, המתווך מטעם האו”ם, על ידי אנשי לח”י בירושלים, נעצרו חברי לח”י בכל רחבי הארץ והוא ביניהם. הוא ישב בכלא ג’למה עד לחנינה. לאחר שחרורו, החל לעסוק במסחר.

בשנת 1952 נשא לאישה את עליזה. לזוג שני ילדים ונכדים. הם חיו בירושלים.

פנחס נפטר ביום ד’ באב תשנ”ח, 27 ביולי 1998 והובא למנוחות בהר המנוחות בירושלים.