ברכה נולדה ביום ז’ בתשרי תרפ”ז, 15 בספטמבר 1926 להוריה, הרב עזרא קורח והרבנית נעמי קורח בצנעא שבתימן. בהיותה בת שלוש וחצי, בשנת 1930, עלתה עם הוריה לארץ. היתה השניה בין 12 ילדי המשפחה. תחילה גרו בשכונת מנשיה, שעל גבול יפו. בשנת 1935 עברו לשכונת התקווה, שהוקמה ע”י ק.ק.ל. הוריה היו בין 200 המשפחות המייסדות.

אביה היה רב בבית הדין הרבני בתל אביב, אִמה היתה עקרת בית, טיפלה במשפחתה ועסקה גם בצרכי ציבור. סבהּ, הרב חיים קורח, היה הרב הראשי של יהודי תימן, תעודת ההסכמה למינויו חתומה בידי 70 רבנים מקומיים. סבהּ מצד אִמה, הרב יוסף יצחק־הלוי, היה רבה של שכונת נורדיה בתל־אביב.

ברכה למדה בבית־הספר העממי הדתי “תלפיות” ובגימנסיון ערב “ת”א”. בשעות הבוקר עבדה במשק בית, כדי לממן את לימודיה ולעזור בפרנסת המשפחה. עבדה גם כפקידה בבית המורה בתל אביב ובאגודה להפצת מוסיקה. היתה נערה צמאת דעת ותרבות, חסכה כל פרוטה כדי ללכת להצגה או לקונצרט. המשיכה לימודיה בסמינר למורים “לוינסקי”.

היתה פעילה בלח”י במסגרת הנוער. עברה קורס בנשק קל, השתתפה בקורס להגנה עצמית ובהרצאות. בתפקידה כמדריכה, העבירה חומר אידיאולוגי לחניכים, היתה אחראית על הדבקת כרוזים והפצת חומר תעמולה. באחת הפעולות נפצעה ברגלה על ידי הבריטים. מאחר שלא ניתן היה להעבירה לבית־חולים מחשש שתתגלה, טופלה בבית פרטי בשכונת התקוה.

ברכה היתה בעלת כושר ביטוי מיוחד וקול ערב. לדברי גאולה כהן, השתתפה מדי פעם בשידורי לח”י בתל־אביב. פעלה תקופה מסויימת בהכרזה ברמקול ברחובות על שידורי לח”י.

אחיה יוסף ואליהו קורח היו חברי לח”י.

ברכה התגייסה לצה”ל עם חברי לח”י בשייח־מוניס במאי 1948, שירתה זמן קצר בגדוד 89 ועברה לגדוד 21 בחטיבת כרמלי, שם מילאה תפקיד של חובשת, בעיקר בבתי חולים שדה.

לאחר שחרורה מצה”ל, עבדה בהוראה בקריית שמונה, כפר־גלעדי ובאר שבע. אחרי מספר שנים עברה לתל אביב ועבדה כמזכירה במשרד העבודה, באגף התעסוקה ולמדה כלכלה באוניברסיטת תל־אביב.

ברכה הייתה נערה נאה מאוד, בעלת אופי ודעות מגובשים, הייתה חדורה אהבת מולדת ובעלת שאיפות להתקדם ולרכוש דעת. מילאה תפקידיה בלח”י, בצה”ל, בהוראה, ובכל מקום, בנאמנות, מסירות ומתוך אחריות.

בשנת 1960 נישאה לאברהם אופק, חבר בית”ר וחבר לח”י פעיל בניו־יורק, שעלה לישראל בשנת 1949. הוא שירת בצה”ל בחיל־חימוש, וכאזרח – במפקדת קצין חימוש ראשי, עסק בניסוי ופיתוח.

כאשר פרשה לגמלאות, התנדבה בויצ”ו.

ברכה נפטרה אחרי מחלה ביום י”ז בסיון תשמ”ט, 20 ביוני 1989. הותירה אחריה בעל – אברהם, שתי בנות – יעל ומירי. הובאה למנוחות בבית העלמין שיכון ותיקים בנתניה.