מלאכי נולד ביום ב’ בטבת תרע”ג, 12 בדצמבר, 1912 במושבה זכרון יעקב, לאמו שרה ולאביו צבי, אחיו של פישל אהרנסון, אביהם של אהרן, שרה ואלכסנדר. בגיל צעיר שלחו אותו הוריו ללמוד בקולג’ האמריקאי בביירות, לבנון, כמנהג אותם הימים. בשנת 1936 מלאכי נשא לאשה את שרה לבית פרומן, ילידת צפת, ולזוג נולדו שני ילדים: בן ובת. במשך השנים הם התברכו בשבעה נכדים.

בשנת 1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, מלאכי התגייס לצבא הבריטי בו שרת במשך כל תקופת המלחמה, תחילה במצרים, במחלקת מיפוי, ואחר כך באיטליה. בתום המלחמה, עם שחרורו מהצבא הבריטי, חזר לזכרון יעקב ונרתם לפעילות במחתרת לח”י. הוא הקדיש את מירב זמנו לאיסוף מודיעין, לגיוס חברים ואוהדים, למציאת מקומות מסתור לחברי מחתרת שהיו חייבים להסתתר מפני הבולשת הבריטים מחשש מאסר, בהכנת מקומות לאיחסון נשק וכן ברכש נשק ותחמושת מאנשי צבא בריטיים, עמם קשר קשרים ליד מסעדת הדרכים שעל הכביש בכניסה לזכרון. פעילותו נמשכה עד להכרזת המדינה ופירוקה של לח”י.

ביום 17 בספטמבר 1948 התנקשו חברי לח”י בירושלים (שלא היתה כלולה בגבולות מדינת ישראל) במתווך האו”ם הרוזן השבדי ברנדוט, שהיה עויין למדינת ישראל וקידם את האינטרסים של הערבים. כתוצאה מההתנקשות, עצרו שלטונות ישראל את כל יוצאי לח”י שלא שרתו אותה שעה בצבא.

מלאכי נעצר גם הוא והושב בבית הסוהר ביפו, שם רוכזו כמאתיים עצורי לח”י. כעבור חודש ימים, לאחר פריצת הכלא על ידי העצירים, הועבר עם יתר חבריו לכלא עכו ומשם לכלא ג’אלמה, שם השתתף בשביתת הרעב הממושכת שבסיומה שוחררו כולם. לאחר שחרורו עבד זמן מה לפרנסתו כנהג משאית. לימים הצטרף למפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא”י) והתמנה מזכיר מועצת הפועלים בזכרון יעקב. בשנת 1960 מכר את הבית המשפחתי ועזב את זכרון יעקב כדי להצטרף אל בנו צבי במושב ביצרון (ליד שדה התעופה של חצור). הוא התמנה מזכיר מועצת הפועלים של גן יבנה. מלאכי פעל הרבה בקליטת עלייה ובסיוע למעברות העולים.

הוא נפטר בכ”ז בניסן תשמ”א, 5 במאי, 1981 והובא למנוחת עולמים בבית העלמין של מושב ביצרון.