עדות של אהרוני יעקב – “יורם”

יעקב נולד ביום 26.4.1924 , בעיירה פזרג’יק שבדרום בולגריה לאבין שבת ולאימו לאה. אביו עסק במסחר והיה בעל בית-חרושת לפפריקה ומחסני טבק. יעקב למד בבית-ספר עברי. בבית הוריו קיבל חינוך ציוני, שהביא אותו לתנועת הנוער ‘מכבי’, ואחר-כך לבית”ר. הוא שאף לעלות לארץ-ישראל ושאיפתו התגשמה עם עלייתו ארצה בשנת 1941 ‏באנית המעפילים ‘דוריאן’, אשר נתפסה על-ידי הבריטים.

ישב במחנה המעצר במיזרע, בעכו ובעתלית במשך שנה וחצי. בשנת 1942 ‏, לאחר בריחתו של יצחק שמיר ממיזרע, הצטרף יעקב ללח”י.

חברים מספרים

הייתה תוכנית לפוצץ את בית הקולנוע עם כל החיילים הבריטים שהיו באולם במחנה צבאי. יום אחד, קבלנו פקודה לבצע את הפיצוץ באולם הקולנוע , בקשתי את טובי החברים שלי מהאיזור להצטרף אלי, הופיעו דב ושניים ,שלשה חברים מתל אביב ויצאנו למקום הריכוז ע”י אבן יהודה, וממש ברגע האחרון כשהסברתי לחברים את התכנית ואת תפקידם בפעולה, הופיע רץ מהמרכז ובטל את הפעולה. את הפעולה היינו אמורים לבצע, כתגובה חריפה לפסק דין תליה של אחד מחברי האצ”ל או משהו דומה לזה, כשפסקי דין טרם בוצעו עדין. בכל אופן הפעולה נדחתה. כעבור שבועיים שלשה, קבלתי הודעה לבצע מיד את פעולת הקולנוע. את ההודעה קבלתי בשעות המאוחרות של היום, ולא היה באפשרותי לבצע עוד תצפית וסיור מוקדם בשטח, כמו שהייתי צריך לעשות לפני בצוע הפעולה, מה שגרם לכך שבעת בצוע הפעולה נתגלו לנו ממצאים שלא ידענו עליהם.

רכזתי במהירות את האנשים, ואת הנשק באותו מקום יציאה מיועד לבצוע הפעולה שהיה ע”י אבן יהודה ויצאנו לדרך. הגענו למקום, מדרום לנתניה, למחנה דורה מצד הים, לשפת הים והתקדמנו לעבר המחנה. בית הקולנוע עמד בפתח המחנה ממש ע”י עמדת השמירה בכניסה למחנה, שהיה מחוץ לגדר המחנה, בית הקולנוע היה ממוקם בבנין גדול , שמצד הים היה מוקף גדר נמוכה.כשאנחנו התקרבנו לגדר, גיליתי לתדהמתי הרבה, ולמרבה הפלא, שמאחורי הקולנוע צמוד לקיר היתה ערימת בקבוקים של בירה מהקנטינה, ונשאר רק חלק קטן מהקיר שנוכל לשים בו את חומר הנפץ. בכל אופן, לא היתה לנו ברירה אלא להניח את חומר הנפץ בחלק הקיר החשוף. השטח הגלוי היה קרוב מאוד למסך של הקולנוע, והסיכויים ששם יהיו חיילים היו הרבה פחות מאשר בצד השני. התכנית היתה לפזר את החומר על פני כל עמוד של הבנין, ולפוצץ בבת אחת את הבנין. במקרה הזה בו הבקבוקים הפריעו, רכזנו את כל החומר בנקודה אחת, זאת היתה התקלה הראשונה. מיד אחרי שהנחנו את החומר, כולנו נסוגונו אחורה.נתתי הוראה להדליק את הפתיל וחכינו לפיצוץ. פתאום, באיחור של מספר דקות, ראינו להבה גדולה מתפרצת מהמקום בו הונח המטען, זו היתה תקלה או בחומר או בנפצים, ורק אח”כ אחרי שהחומר כבר בער, התפוצץ שארית החומר שהכיל בערך כ-50 ק”ג. חלק גדול נשרף, והתפוצצה רק השארית הקטנה.

עם הפיצוץ ,מהעמדה שע”י השער, פתחו ביריות לכל הכיוונים ממש, הם תיארו לעצמם שהתנועה היא מצד הים, אבל אנחנו נסוגונו אחורה בלי לענות להם באש. הנסיגה היתה קשה ביותר, מפני שהם העיפו עשרות פצצות תאורה שנשארו באויר ואנחנו היינו ממש חשופים, בדילוגים נסוגונו מטווח הרקטות. נסוגונו ברגל, דרך ואדי פאליק עד לכפר סבא. הפעולה הצליחה בחלקה, למרות שתי התקלות האלה. היו הרבה מאד נפגעים,של חיילים בריטים, שנפגעו כתוצאה מהפניקה שהשתררה במקום עקב הפיצוצים. בכל אופן בית הקולנוע הזה יצא מכלל פעולה, ולא השתמשו בו עוד.

אספר על פעולה נוספת שבה השתתפו חברי לח”י מאיזור השרון והשומרון, היו שם זאב וג’ימי.

במהלך פעילותי הגעתי לתל אביב לצורך יצירת קשר, עם החברים,כאשר באותו מסגרת של זמן ,הוכרז מצב צבאי בתל אביב, ונתקעתי בתוך העיר ללא אפשרות לצאת ממנה. ההוראות שקבלתי ממזל באותו יום היו, לצאת בכל מחיר מהעיר ולהגיע לאיזור השרון והשומרון כדי לבצע מיידית כל פעולה שניתנת לביצוע. עשיתי מספר נסיונות לצאת מאיזור העוצר, פעם דרך הירקון, ועוד נסיונות שלא עלו יפה וכמעט שנהרגתי כשירו עלי. לבסוף מישהו סיפר לי שבאיזור שוק הכרמל, בגבול בין יפו ותל אביב, יש אפשרות לעבור. הגעתי לשם ,נגשתי לחייל ונתתי לו שילינג כשוחד לקנות בקבוק בירה, והוא נתן לי לעבור. הגעתי ליפו, עליתי על אוטובוס ערבי שנסע דרך בית דגון וכך הגעתי לרמתיים, שם חיכו לי החברים.

לא היה קשר תקין ועל כן לא ידעו שם מה קורה. פגשתי את עלי [דוד סובול] ספרתי לו מה שקרה לי בימים האחרונים, והחלטנו מיד לבצע את הפעולה שתכננו מזה זמן, שהיא התקפה על חיילים בריטים, שיוצאים מבית הקולנוע בפרדס חנה. המחנות הצבאיים של פרדס חנה השתרעו בצידי הכביש הראשי, בית הקולנוע שהיה מיועד לתקיפה על ידנו, היה ממוקם מצד מזרח של הכביש. הגישה לסביבת הקולנוע היתה קשה ביותר, כי הוא היה ממוקם כמעט במרכז המחנה. היה שם פרדס שנכנס כמו תריז בתוך המחנה, דרך הפרדס הזה הגענו למרחק של כמעט מאה מטר מהקולנוע. בסיס היציאה לפעולה היה מאחד החדרים בפרדס חנה. אני הייתי מפקד הפעולה, ואיתי היו ,דוד סובול וצבי שמיר מבנימינה ונדמה לי שהיה עוד בחור בחדר מבנימינה שאמור היה לשמש בתפקיד אבטחה.

התכנית היתה להתקרב לגדר, שגבלה עם שני המחנות, וכשההצגה נגמרת והחיילים יוצאים, חלק מן החיילים הולכים לאורך הכביש הזה והם מוכרחים היו לעבור ע”י הפרדס בסמוך לגדר מקום בו שכבנו והמתנו לחילים הבריטים. בדרך לשם היינו צריכים לעבור ליד בית ערבי שהיה בתוך הפרדס, הלכנו והתקרבנו למקום לאורך הגדר, ברשותי היה תת מקלע “טומי” עם מחסנית שהכילה 30 כדורים. תכנית המבצע היתה, כאשר הכביש יתמלא בחיילים היה עלי לפתוח באש ,ובאותו זמן, עלי ושמיר היו צריכים לזרוק רימונים. שכבנו במקום ממנו היינו אמורים לפעול, שמענו את סוף הסרט, וראינו שהחיילים יוצאים ומתקרבים אלינו. כביש היציאה מבית הקולנוע הכיל בהתחלה מספר חילים בודדים, נתנו להם לעבור, אך כאשר הכביש התחיל להיות הומה בחיילים,פתחתי באש אך היה לי מעצור בנשק, דרכתי עוד פעם את הכלי ויריתי צרור אחד ארוך של כל שלושים הכדורים. עלי ושמיר זרקו רימונים, חיכינו להתפוצצות והתחלנו לסגת. בעת הנסיגה, שמענו מיד ירי של רקטות תאורה ויריות מכל הכיוונים, מפני שהם לא הרגישו מאין אנחנו יורים. הנסיגה דרך הבית הערבי היתה מלווה בהרבה רעש ונביחת כלבים. נסוגונו משם מהר כאשר המגמה היתה להגיע ,דרך הכרמים, בין פרדס חנה ובינימינה, לעקוף את בנימינה ממזרח ולהגיע לזכרון. כשהגענו לכרמים, ראינו שיירות שיצאו מן המחנה לכיוון בנימינה בכוונה להטיל עוצר בכל האיזור. הגענו די מאוחר לגבעות שבין בנימינה לזכרון, וגם שם היו מחנות צבא שהיינו צריכים לעקוף אותם. בשעות המאוחרות של הלילה הגענו, אל רודי בזכרון יעקב ,מסרנו לו את הנשק והסתתרנו שם.

בסוף שנת 1947 ,הועברתי מהשומרון והשרון לחיפה. כמשימה ראשונה קבלתי , להוציא להורג את סרג’נט קילי ,שהיה מפעילי הבולשת בחיפה, שהכיר וזיהה הרבה אנשים שלנו, ידע עברית והיה קשה מאוד לאתרו ולפגוע בו. הייתי חדש בחיפה, וכדי להכיר את העיר הסתובבתי בכל מיני מקומות, ונעזרתי לשם כך ע”י האחראית של מחלקה ו’ שלנו מירל [מלכה בן טוב], היא הביאה לי אינפורמציה על קציני הבולשת. היא ציינה בפני כי הבלש קילי הוא האדם זהיר מאד, משתמש בכלי רכב שונים עם מספרים אזרחיים, לשום מקום לא הלך לבד ותמיד היה עם ליווי. אחד המקומות הידועים שלו היה בבנין הבולשת שהיה ממוקם למטה בחיפה.

באותה התקופה, לאחר ההתקפה על בנין הבולשת, הבנין היה מוקף גדר תיל גבוהה ורחוב המלכים במרכז היה חצוי לשניים, ומשמרות הסתובבו מסביב לגדר הבולשת ,כך שהגישה ליציאה של בנין הבולשת היתה קשה מאד, וחפשנו אפשרות למצוא אותו ולפגוע בו.

אחרי תצפיות רבות על האוביקט המועמד לחיסול, הסתבר שמידי פעם ,סרג’נט קילי עם מלוויו היה יוצא מבנין הבולשת ומתיישב בבית קפה קטן שממש גבל עם הגדר של בנין הבולשת, ובפינה של בית הקפה עמד גם זקיף חמוש. קילי ישב בבית הקפה הנמצא ממש ע”י הגדר של בנין הבולשת, זה היה למעשה המקום היחידי בו ניתן היה לאתר אותו בקביעות, קילי בא מדי פעם בבוקר ויושב שם בבית הקפה. החלטתי להתרכז במקום מושבו בבית הקפה, וחפשתי דרך איך לפגוע בו מבלי לפגוע באנשים אחרים ,יושבי בית הקפה. המשימה היתה מסובכת וקשה מאד לבצוע, שהצריך תכנון מדויק. נסיון פגיעה מחוץ לבית הקפה היה בודאי פוגע באזרחים חפים מפשע, ועל כן המתנקש צריך היה להמצא ממש ע”י הזקיף. תוך כדי חפוש רעיונות , מצאתי אפשרות, שמלכתחילה היתה נראית בלתי סבירה, לירות מהקומה השניה של אותו בנין, וזאת מאחר והסתבר לי שבקומה השניה מעל לבית קפה נמצא משרד נסיעות, שהחלון בחדר המשרד פונה ממש למטה היכן שנמצא בית הקפה. תכנית החיסול לאט לאט,לבשה עור וגידים. הוטל עלי התפקיד של המפקד והמתכנן של הפעולה. הבאתי בפני מזל (יעקב בנאי), את תכנית הפעולה שכללה שני שלבים: א. להשתלט על משרד הנסיעות הנמצא מעל לבית הקפה, בלי לעורר רעש והמולה, ב. לפתוח את החלון ולירות מתוך החלון למרפסת למטה, ברגע שהם ישבו למטה בבית הקפה.

התכנית נראתה למזל מאוד סבוכה, מפני שהיתה קשורה עם הרבה מאוד שלבים. ג. (נסיגה). אחרי עבודת שכנוע שאבצע את הפעולה והיא תצליח, קבל את התכנית. היה קושי לקבל הודעה שקילי יושב שם, ואז לבצע השלב הבא שהוא השתלטות על המשרד ולבצע את פעולת הירי מחלון המשרד. ישבתי עם מירל בבית קפה שהיה סמוך לבית הקפה בו אמור קילי לשבת, ומרחוק עמדה מונית ששם ניצב עוזי הג’ינג’י (יעקב ברמן), וכמה חברים שהיו צריכים להשתלט על בית הקפה. באחד הבקרים בעודנו ממתינים למטה, ראינו את קילי מופיע. מיד הזמנו חמישה “בקבוקים”,היה זה סימן שיושבים בבית הקפה ארבעה פלוס הסרג’נט קילי. הוא הופיע והתיישב מתחת לחלון המשרד,נתנו סימן, מיד רצתי אל מאחורי הרחוב הקטן שהיה בכניסה לקומה השניה, ראיתי לתדהמתי, לפני שעוזי והחברה הגיעו, שמכונית צבאית הגיעה עמוסה בחיילים ונעצרה כמה מטרים לפני הכניסה לבנין.

עוזי הגיע, התעלמנו מהחיילים כאילו לא קרה כלום. עוזי עלה למעלה, השתלטנו על המשרד, אני נסוגותי אחורה בכדי לראות ולהבטיח שהמונית תחכה לנו לצורך נסיגה. כעבור מספר דקות אני רואה את עוזי עם מזוודה מתחת לבית השחי, אני שואל את עוזי מה קרה? והוא אומר: “הכל בסדר”, אני לא שמעתי לא יריות ולא כלום. עוזי עלה למעלה השתלט על המשרד בשקט, הניח את המזוודה על השולחן, הרכיב את הקת של ה”טומי” ,ניגש אל החלון פתח אותו בקור הרוח, הבלתי רגיל, שהיה לו, וירה צרור כדורים מלמעלה על קילי, נסוג בשקט עד כדי כך שחשבתי שמשהו השתבש והוא לא בצע את הפעולה. כששמעתי שהכל בסדר נסוגונו מיד, וצפינו על כל מה שקרה, החיילים שהיו למטה לא שמעו כלום ,כי הרחוב היה סואן. לסיכום הפעולה- , הסרג’נט קילי נפצע קשה, נהרגו שניים או שלשה מהמלווים שלו. הוא יצא מכלל פעולה, לאחר מכן עזב קילי את הארץ.הפעולה הוכתרה כמוצלחת.

במסגרת הארגון של הפעולות במחתרת היה צורך דחוף לגייס כספים שיאפשרו להוציא אל הפועל את הפעילויות השונות , לשם כך נבחרו יעדים שונים לפעולה. אחד היעדים היה: “ברקליס בנק בתל אביב”. ארבע פעמים , בזמנים שונים, בצענו שם פעולות להחרמת כספים . יצא לי להשתתף בכל ארבעת הפעולות להחרמת כספים מהבנק. הפעולה הראשונה התרחשה בסביבות השעה 12.00 זמן קצר לפני סגירת שעריו של הבנק. נכנסנו מספר בחורים לתוך הבנק,שלפנו כלי נשק, איימנו על הנוכחים, וקפצנו מיד מעבר לדלפקים, ולקחנו את כל הכספים שהיו על השולחנות ובקופות הקטנות העמסנו אותם בשקים והסתלקנו. דב (יעקב גרנק) היה המפקד בכל ארבעת הפעולות. הפעולה בוצעה במהירות רבה, למרות שהיו בבנק הרבה אנשים ולקוחות אבל התנגדות לא היתה מצידם, אספנו כעשרים אלף לירות והסתלקנו החוצה . היתה זו פעולה מהירה וחלקה שהסתיימה בלי בעיות. בפעולה השניה היה לנו כבר הרבה יותר ניסיון. והפעולה היתה יותר מתוכננת, כאשר המטרה היתה לפרוץ את הקופה הגדולה בבנק שהיתה ממוקמת בקומה התחתונה של המבנה ולהוריק את כל מה שהיה בה. לצורך זה היינו צריכים להשתלט על הבנק בשעות הלילה, ולפרוץ את הקופה.על הבנק השתלטנו בשעות הערב המוקדמות, בתוך הבנק היו ארבעה שומרים כשבהתחלה באו שני שומרים, ואח”כ עוד אחד ועוד אחד הרביעי היה ראש משמרת נגשנו לשער האחורי של הבנק, שער קטן לכניסת עובדי הבנק, דפקנו על הדלת, השומר בפנים הסתכל דרך העינית והיה בטוח שבא אחד השומרים, ברגע שהוא פתח מעט את הדלת פרצנו פנימה והשתלטנו עליו, השומר השני שהיה חשדן יותר, וכשניסינו לתפוס אותו הרגיש שאלה אנשים זרים וניסה להסתלק, אך הצלחנו להשתלט עליו וכך נגמר החלק הראשון, בהשתלטנו על הבנק.

החלק השני היה יותר מסובך, היינו צריכים, מבלי לעורר תשומת לב מהתושבים והמשטרה, להכניס לתוך הבנק עוד אנשים, כלי פריצה, בקבוקי חמצן, וריתוך.נעזרנו בכך ע”י מומחה פולני שהיה ידוע כמומחה לפרוץ קופות. עם החשיכה התחלנו להכניס פנימה את כל הציוד דרך השער הצדדי שגבל עם אחד הבתים, ואז קרתה תקלה לא צפויה, השכנים הרגישו בתנועה בסביבת הבנק התחילו לצעוק: “גנבים גנבים”. ודב שהיה בעל תושיה רבה השתלט על כל הבנין ההוא, והודיע להם שזו פעולה של המחתרת.

בפעולה הזאת השתתפו הרבה אנשים, ורק אחרי שהתקלה עם השכנים עברה בשלום, המשיכו להכניס את הציוד. בעזרת מומחה פרצנו את הסורגים מחדר הקופות, וכל הנסיונות הריתוך לא צלחו, הקופה הזאת עמדה נגד כל האמצעים שהפעלנו נגדה, ולא יכולנו לפתוח אותה. ובינתיים הזמן הולך ואוזל. והנה עוד תקלה באה וניצבת בפנינו. בסביבות השעה אחת בלילה הגיעה מכונית משטרה מצוידת עם אלחוט, שפטרלה בתל אביב, ונעמדה ממש לפני פתח הבנק.המכונית חנתה שם קרוב לשעה. כל אותו זמן הפסקנו את הפעילות לפריצת הקופה, כשהבריטים הסתלקו , התקשרנו עם מזל והודענו לו על המצב בבנק, ורצינו לשנות את התוכנית המקורית, כלומר אם אנחנו כבר יושבים בבנק יכול להיות שבבוקר אפשר יהיה להשתלט על העובדים או על מנהל הבנק, ולאלץ אותו לפתוח את הקופה.בכל אופן משהו צריך לעשות. ממש התחננו בפניו שיתן לנו לעשות שינוי בתוכנית, המו”מ נמשך כל הלילה ובבוקר קבלנו הוראה לעזוב את הבנק. הוצאנו את כל המכשירים שהבאנו, ובסביבות 5.00 בבוקר סגרנו את הבנק כמו שפתחנו אותו. הדבר היחידי שלקחנו באותו הלילה, היה מהמזנון שם הפעלנו את המיחם שלהם, שתינו תה ואכלנו בסקויטיםובתמורה השארנו במקום כמה לירות תשלום עבור התה. היה זה כאמור, הניסיון השני של שוד “ברקליס בנק”.

הפעולה השלישית ב”ברקליס בנק” התבססה על האינפורמציה שקבלנו, לפיו בתאריכים הראשונים של החודש,היו מוציאים מהבנק כספים רבים, והיו מעבירים אותם ע”י המשטרה לבנקים אחרים. התכנית היתה להשתלט על המשוריין של המשטרה, שמוביל את הכסף, באותו פרק זמן שהשקים בהם היה הכסף מועברים בין הבנק, והמשולש שעמד בבנק.

כדי לבצע את הפעולה תכננו היטב את הצעדים שיש לנקוט בפעולה. מדדנו את זמני העברת הכספים מהבנק אל הרכב, את רוחב המדרכה ואיפה אנחנו צריכים להיות מוצבים, עשינו בדיקות אלה, בשבת אחר הצהריים, כשלא היו אנשים בסביבה, כל אחד תפס עמדה עם סימן שהיה לו ביד, דב נתן סימן, ובדקנו כמה זמן אנחנו צריכים ללכת כדי להמצא על יד המטרה באותן שניות שיוציאו את השקים החוצה ואתה לא יכול לעמוד על ידה. היתה עוד בעיה שברח’ אלנבי בשעות הבוקר, ישנה תנועה רבה של אנשים באופן מיוחד, משום שהפעולה אמורה להתבצע לקראת חג הסוכות, ושוק האתרוגים והלולבים היה ממוקם ע”י בית הכנסת הגדול, הממוקם סמוך מאד לבנין הבנק. ההנחיות היו שלא לפגוע באנשים המהלכים לתומם ברחוב. עיקר הבעיה היתה, בזמן שהמשוריין מגיע והשק הראשון יוצא, החוליה שהיתה צריכה להשתלט על המשוריין היתה צריכה לפעול במהירות מקסימלית, אחרת המשוריין פותח באש ויפלו הרבה קרבנות בקרב האנשים המהלכים ברחוב.

בבוקרו של הפעולה, בסביבות השעה שמונה, תפסנו עמדות כל אחד במקומו, כשבחוליה שהיתה אמורה להשתלט על המשוריין היו יואב צרפתי ואני, ומאחורינו היה צריך לפעול, אורי(יעקב גוטה). כשהגיע המשוריין ונעמד מול הבנק, ירד ממנו סרג’נט בריטי ונעמד בין הבנק לבין המשוריין, הנהג תפס עמדה ע”י הברן האחד, והחייל השלישי תפס עמדה על הברן השני. אני ויואב היינו במרחק של עשרים מטרים לבושים בחליפות כדי שלא נעורר חשד אצל אנשים, וכשהשק הראשון עבר בין הבנק לתוך המשוריין, והלכו להביא את השק השני שאמור לקחת מספר שניות, התקדמנו והגענו ע”י המקום בו עמד הסרג’נט, ועדיין השק השני לא יצא מהבנק, שוחחנו מספר שניות לא יודע על מה, חיכינו שהשק יצא וכעבור מספר שניות נוספות ראינו שני סבלים סוחבים שק גדול, וברגע שהם היו באמצע, שלפנו כלים במהירות, יואב ירה על הסרג’נט ואני יריתי על זה שבצריח, ואז פרצתי לתוך הפתח של המשוריין ויריתי בחייל השני, באותו רגע קבלתי כדור בכתף. אני חושב שמאחד החיילים שעמד מאחורנית, בכל אופן השתלטנו מידית על המשוריין שלא הספיקו לירות אף כדור. כל החברה מכל הצדדים מהסיוע רצו וגררו את השקים מאמצע המדרכה בו היו מונחים, דב נכנס לרכב הוציא את הברן ואת השק הראשון, היות שנפצעתי אמרתי שאני הולך לעזרה ראשונה שעמדה ברח’ קרל נטר, גררנו את השק לטנדר שעמד מאחורי הבנק, נגשתי לתחנה של העזרה הראשונה ולתדהמתי לא מצאתי שם אף אחד, הטקסי איננו, מסתבר שדקה או שתיים לפני שהתחילו היריות, עברה שם חוליה של קצין בריטי עם שוטר יהודי שהיו בפיטרול והחבר’ה מהאבטחה שלנו ירו בהם, הרגו את האנגלי ופצעו את היהודי, היהודי ראה טקסי, ניגש לטקסי ואמר לו: “קח אותי לבית החולים” הנהג חשב שזה אחד מהחבר’ה, ולקח אותו מיד לבית החולים. אני הגעתי ולא היה אף אחד, דב שהוציא את השק עם החבר’ה התחילו לסגת לכיוון רחוב אחד העם ואז הופיע משוריין בריטי, שהרי בינתיים בבנק הזעיקו את המשטרה. משוריין הופיע מצד רחוב אחד העם לכוון הבנק, דב התנגש איתו,הם פתחו ביריות אחד על השני, דב נעמד באמצע הכביש עם ברן וממולו ניצב שוטר בריטי, הטנדר שעליו הועמס השק האחד הסתלק עם כל החבר’ה. הם מצאו את השק השני עם הכסף בתוך החצר. בשק הגדול הראשון שבקושי גררו אותו החברה היו ארבעים ושניים אלף חצאי לירות, ובשק הקטן שהבריטים מצאו היו מאה וחמשה אלף לירות בעשיריות ובחמישיות.

נסוגותי ברגל, מזלי היה שהייתי לבוש בחליפה, ומהכדור שפגע בי בכתף ירד דם והכריות של המעיל ספגו לי את הדם, הגעתי עד לרחוב קינג ג’ורג’ ולמזלי פגשתי שם טקסי שלנו (זו כבר הפעם השניה) והוא הביא אותי לתחנה שלנו ברחוב רמב”ם ושם אמרו שאין פצועים .

דרך אגב יומיים אחרי זה היתה החתונה שלי, התחתנתי עם כדור בכתף שנכנס ויצא. זו היתה הפעולה השלישית של החרמת כספים ב “ברקליס בנק”. הפעולה הרביעית בוצעה כשהבריטים עזבו את איזור תל-אביב, והיו בשלבים של עזיבה את הארץ .