יעקב נולד בי”ז באב תרפ”א, 21 בספטמבר 1921 בוילנה, פולין, לאביו נחום פנחס ואמו דינה בת הרב אליה הלפרין. והיה בוגר הגימנסיה העברית “תושיה”. בגיל 13 הצטרף לבית”ר, בה עלה לדרגת סמל. ב־1 בספטמבר 1938 עלה לבדו ארצה. משפחתו בחיפה שלחה לו אשרת כניסה, שאיפשרָה לו בלבד לעלות. כך ניצל יעקב מהשואה. משפחתו כולה נספתה.
מיד עם בואו, הצטרף לאצ”ל והיה פעיל בהדרכת נוער ומפקד בית”ר בכפר סבא. בין היתר עבד בפרדסי כפר סבא, בעבודה חקלאית במגדיאל, ובמחלקת עבודות ציבוריות בחיפה.
בשנת 1939, במסגרת פעולות האצ”ל לשבירת ההבלגה, השתתף בפעולה באיזור השרון. אחרי הפילוג הצטרף ללח”י ושינה שמו לאבנרי, השתתף בהדבקת כרוזים, בילוש ומעקבים. בעקבות ניסיון התנקשות של לח”י במייג’ור מורטון, רוצחו של יאיר, נאסר במאי 1942 בחיפה ונכלא במחנות המעצר במזרע ובלטרון. היה בשילוח הראשון של 251 העצורים, שהוגלו לאפריקה. הוחזק במחנות המעצר: סימבל, ליד אסמרה שבאריתריאה, קרתאגו בסודן, שוב באריתריאה, ובגילגיל שבקניה. השתתף בבריחה הגדולה של 54 גולים מהמחנה באריתריאה, ביוני 1946, דרך שתי מנהרות שחפרו העצורים. נתפס והוחזר למעצר. אחרי הכרזת העצמאות, הוחזר עם אחרוני הגולים מקניה למדינת ישראל, בתום שש שנות מעצר בארץ ובגלות.
עם שובו ארצה, עבר הכשרה בקיבוץ אפיקים, להקמת יישוב מישלט: “נווה יאיר”. לחם במלחמת העצמאות, ובאחד הקרבות חדר קליע לבטנו, פגע בכליה, קרוב לעמוד השדרה, ויצא מהגב. בעקבות הפציעה היה לנכה צה”ל בעל % 55 נכות.
בשנת 1952 התחתן עם אווה רדומילסקי, בשנת 1956 נולד בנם בכורם יאיר, ובשנת 1958 – בִתם אראלה (רלי).
בעקבות ניתוח קשה לקה בנכות של % 100, ונאלץ לפרוש מעבודתו.
יעקב היה אינטליגנטי ובעל ידע נרחב במספר רב של תחומים, כגון לשון עברית, יהדות ומוסיקה קלאסית. היה טיפוס של לוחם, ציוני בכל נשמתו. חינך את ילדיו ברוח זו.
נפטר בי”ט בטבת תשנ”ו, 11 בינואר 1996. נטמן בחלקת לח”י בבית העלמין ירקון.