יצחק נולד ביום כ’ בניסן תרע”ג, 3 במאי 1918 בלודז’ שבפולין להוריו שלמה ושפרה רובינשטיין, שניספו בשואה יחד עם שלושה מילדיהם.

בהיותו בן 12, הצטרף לבית”ר, בה קיבל את החינוך הציוני הראשון וספג את אהבתו לארץ ישראל. בגיל 16 כבר היה מדריך ומפקד בתנועה. הצטיין באתלטיקה קלה ובאיגרוף. כאשר בא ז’בוטינסקי להרצות בלודז’, נבחר יצחק להיות אחד משומרי ראשו.

בשנת 1938 הוא היה בין שבעת המועמדים לעליה ארצה באורח ‘בלתי לגלי’, בעליית ‘אף־על־פי’, והגיע ארצה באניה היוונית ‘דרגא’. עם הגיעו, התגייס לפלוגת בית”ר ושירת בעקרון ובבאר יעקב, שם גוייס לאצ”ל. בעת הפילוג הצטרף אל אנשי יאיר והיה לאיש לח”י. עבר קורסים לנשק ומילא תפקידים שונים, כגון: הדרכה, פעולות, עבודה בדפוס של המחתרת.

בשנת 1941 עבר לנתניה, בה למד את מקצוע ליטוש היהלומים. בראשית 1942, לאחר רצח יאיר, נעצר על ידי הבולשת הבריטית, כתוצאה מהלשנה של ההגנה. נלקח לחקירה הישר מבית החרושת והוחזק חודש ימים במעצר במשטרת טול כרם. משם הועבר לבית הסוהר בעכו ולאחר מכן למחנה המעצר במיזרע. שוּכַּן בצריף הפעילים של לח”י, שהיו אמורים לברוח, ואולם משנודע שעומדים להעביר את המחנה למקום אחר, בוטלו התכניות. ואכן הם הועברו ללטרון. עם הגיעם, תפסו יצחק וחבריו את הצריף הקרוב ביותר אל הגדר. כעבור זמן קצר כָרוּ פתח ברצפה והחלו לחפור את המנהרה לצורך הבריחה. החפירה נמשכה חודשים ארוכים, תוך שמירת סודיות מוחלטת. יצחק נמנה עם עשרים חברי לח”י שברחו ביום 1 בנובמבר 1943 דרך המנהרה – 75 מטרים ארכה.

הוא חזר לפעילות מלאה ומילא תפקידים שונים: הדרכה בנשק, השתתפות בפעולות החרמת נשק ממחנות צבא בריטיים, עבר קורסים נוספים בנשק ועבד בדפוס המחתרת.

בשנת 1944 הכיר את דבורה לבית רוזנר, גייס אותה ללח”י, ובשנת 1945 נשא אותה לאשה. עם קום המדינה התגייס לצה”ל במסגרת חטיבת לח”י, שירת בחטיבה 8, גדוד 82, והשתתף בכל קרבות החטיבה במלחמת העצמאות. לאחר שחרורו מצה”ל, עבר קורס קצינים במילואים.

עבד בעיריית תל אביב במשך שלושים ושבע שנים עד צאתו לגימלאות. פעילותו הציבורית: שופט בית המשפט העירוני בבת־ים, פעיל במשמר האזרחי ומתנדב במוסדות: אקי”ם, אנוש, מועדון הקשישים, בית יאיר. חבר וועדת הביקורת של ארגון גימלאי תל אביב וחבר מרכז חרות ליכוד משנת 1949.
ליצחק ולדבורה בן ובת .

יצחק נפטר בכ”ג באב תשע”ד, 19 באוגוסט 2014 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.