דבורה נולדה בכ”ה בחשון תרפ”ה, 22 בנובמבר 1924 למטילדה ויחיאל רוזנר בקרלסרוּהֶה בגרמניה. המשפחה הייתה דתית לאומית. אביה נאלץ לברוח מגרמניה, בשנת 1933 הגיע לארץ והשתקע בכפר סבא.

דבורה עלתה לארץ עם אִמה ואחותה הֶלה בנובמבר 1935, לאחר שאביה הצליח להשיג סרטיפיקטים עבורן.
דבורה הייתה חניכת “בית יעקב” ותנועת הנוער הדתית “עזרא”. בכפר סבא הייתה פעילה בתנועת הנוער “מכבי” והמדריכים שלה היו יהושע כהן ואפרים זטלר, שהיו חברי לח”י.

להוריה היתה מסעדה. לאחר מיספר שנים עברה המשפחה לרחוב ביאליק בתל אביב. במסיבה משפחתית פגשה דבורה את יצחק, חבר לח”י, מבורחי לטרון, לימים בעלה, והיא מצטרפת למחתרת. בשנת 1944 עברה קורס לנשק קל ועסקה בפעולות מגוונות. השתתפה בהדבקת כרוזים ובהסברה בחוגי נערות דתיות, שהצטרפו, בחלקן ללח”י. במקום עבודתה, הפיצה חומר הסברה במשך תקופה ארוכה, מבלי לעורר חשד.

בעידודו של המדריך האחראי שלה, נתן גרנביץ, יצרה קשרים עם נשות חברה חשובות, ובמיוחד עם נשים מתנדבות יוצאות גרמניה, שניהלו מטבח לנצרכים ברחוב מנדלי פינת בן יהודה. שם הופיעה דבורה כרחל מאיֶר, דוברת גרמנית רהוטה, והשיגה תלושים לאוכל חם, שחולקו לחברי לח”י פעילים, שהיו במצוקת רעב. היא אפילו העזה וסילקה פתקים לארוחות וכך חסכה מאנשי לח”י התייצבות וחתימה על טפסים, שעלולים היו להסגירם.

בשנת 1945 נישאה דבורה ליצחק. הם גרו בחדר ברחוב חשמונאים 6 בתל אביב. לחדרם הגיעו חברים, והם גם דאגו למזונם. לחדר הייתה כניסה נפרדת, אך השירותים היו משותפים, לדיירי הדירה האחרים, כך שהיה צורך להיזהר מפני השכנים. יצחק יצא “לעבודה” בחולצה כחולה ושרוך לבן, מתחזה לאיש “השומר הצעיר”. בחדר זה נולדו שני ילדיהם: שלמה בשנת1947, ושִפרה, בשנת 1950.

דבורה עבדה בקופת חולים לאומית 20 שנה וזכתה להערכה רבה. העזרה לזולת וההתנדבות היו טבועות בנפשה, ולאחר פרישתה לגימלאות, התנדבה ל”אקי”ם”, “אנוש” ועזרה לנזקקים על ידי מתן בסתר. זכתה בתואר אשת השנה מטעם אירגון “Inner־wheel” (האופן הפנימי) של רוטרי. היתה פעילה במ.ל.ח. בבת־ים.
דבורה הייתה נשואה באושר לבעלה, יצחק, במשך 52 שנה. נפטרה ממחלה קשה בכ”ד בסיון תשנ”ז, 29 ביוני 1997 הותירה אחריה את בעלה, בן, בת ושִשה נכדים. הובאה למנוחות בבית העלמין בחולון.