מלכה נולדה בשנת 1887 ברוז’ינוי, רוסיה, לצפורה מינה לבית כהן ויעקב שמואל פינס. במשפחה היו שִשה ילדים: שלושה בנים ושלוש בנות, כולם אקדמאים. המשפחה הייתה אמידה, בעלת בית חרושת לאריגת שמיכות. הוריה היו ציונים מסורתיים ועלו ארצה בשנות העשרים.

מלכה, בוגרת אוניברסיטת סורבון בפאריס (במגמת ההיסטוריה), נישאה בשנת 1915 לדב אבוליץ. לזוג נולדו שלושה ילדים: אריה, לובוצ’קה (אהובה), שנפטרה בגיל ארבע, וסימה. מלכה ושני ילדיה עלו ארצה בשנת 1930 ואילו דב עלה אחריהם ב־1933 דב, שהיה בעל מכרות ברזל ברוסיה, עסק גם בארץ במסחר בברזל וחומרי בנין.

מידותיה התרומיות של מלכה ידועות היו בסביבתה. היא הייתה כל כולה מסירות ונתינה לזולת, ואחת בשבוע, בכל יום ב’, היו מתאספות בביתה נשים בנות חוגה לשם תכנון וארגון עזרה לנצרכים. בזמן עליית “ילדי טהרן” ארצה טיפלה והלינה בביתה אחד עשר מהם, וכשנצרכה בעלת חנות המכולת בשכונתה להלוואה של מאה לא”י – סכום נכבד באותם ימים – ידעה לפנות אליה בבקשתה. היא ערכה מגבית בקרב קרוביה ומכריה, אספה את מלוא הסכום ומסרה אותו לפונה. לשאלת בִּתה מדוע נטלה על עצמה משימה זו, ענתה: אם הייתי מסרבת, מישהו אחר היה נאלץ לעשות זאת – ואני הייתי מחמיצה הזדמנות של נתינה חשובה.

נתמזל מזלה של מחתרת לח”י, ואשת מופת בדמותה של מלכה אהדה את דרכה ואת פועלה. על אף הסכנה שבדבר שכן בין קרובי משפחתה נמצאו כאלה שהיו נאמנים להחלטת מוסדות היישוב להילחם ב”פורשים” התמסרה לעבודת המחתרת. ביתה שימש מחסה למבוקשים מקרב אנשי לח”י ולפצועים, בהם טיפלה במסירות ובאהבה רבה. נזכיר רק כמה מהם: ברוך קוטליצקי, אותו הצילה ממאסר באומץ לב ובתושיה רבה; אלדד, ששהה בביתה; יהושע זטלר, ואחרים. משימה נוספת שנטלה על עצמה היה ביקור אסירים בבתי הסוהר, להם עזרה כמיטב יכולתה.

יעקב קניג נרגש עדיין עד היום כאשר הוא מספר על טיפולה ויחסה המסור של “הגב’ אבוליץ”. יעקב, נפצע קשה ביד וברגל בפיצוץ בניין האינטליג’נס בת”א, שהה לאחר פציעתו בשמונה מקומות, ואחד המקומות הראויים לציון היה ביתה של מלכה ברח’ ביל”ו 7 בתל אביב. “היא טיפלה בי כמו אם”, סיפר.

מלכה מרים התאלמנה מבעלה דב בתמוז תש”ו. היא נפטרה ביום כ”ט בסיון תשל”ה, 7 ביוני 1975 ונקברה בנחלת יצחק בתל אביב ליד קבר בעלה. הותירה אחריה את בנה ובִתה .