ניסיונות ההתנקשות בסרג'נט קילי

סרג'נט קילי היה אחד הבלשים הבריטים המצטיינים שפעלו בארץ ואי לכך – אחד המסוכנים שבהם. הוא פעל באיזורים שונים – בלוד, בנתניה ובחיפה, היו לו מודיעים רבים, הוא ידע עברית והיה בקי בנעשה ביישוב. צבי ז'בנר – "זהבי", איש מחלקה ו', מחלקת המודיעין של לח"י, מעיד כי קילי היה "מטובי הבלשים הבריטים וחיסולו היה מסיר אבן נגף מדרכה של התנועה" (יעקב בנאי, "חיילים אלמונים", עמ' 584). אי לכך, אין זה מפתיע כי המחתרת השקיעה מאמצים רבים על מנת לחסלו, אולם הוא הצליח להתחמק מידיה שוב ושוב.

לדוגמא, באחד המקרים נודע לאנשי מחלקה ו' תאריך המטווח השנתי של הבלשים הבריטים, שבו אמור היה קילי להשתתף, כמו גם תיאור מפורט של המכונית שבה ייסע. המטווח היה אמור להתקיים בואדי רובין, ממערב לראשון לציון, ואיש מחלקה ו' יצא עם מספר לוחמים על מנת להטמין לקילי מארב בדרך. הם הטמינו מוקש בדרכו, קרוב לבית חרושת ללבנים, אולם נתקלו בבעיה – פועלים הגיעו למקום להעמיס זיפזיף ומשאיתם חנתה ליד המוקש הטמון, עד כדי כך שהיה חשש אמיתי שיעמיסו בתנופת העבודה גם את המוקש עצמו. ז'בנר ממשיך ומספר כי בעוד הפועלים מעמיסים את הזיפזיף

זמן מה לאחר ניסיון ההתנקשות שסוכל, הועבר קילי לסניף הבולשת בחיפה. אנשי מחלקה ו' המשיכו לעקוב אחריו וגילו שהוא נוהג לסעוד במסעדה (או בית קפה) שנמצאה בבניין שגבל עם הגדר של בניין הבולשת. מכיוון שזה היה למעשה המקום היחידי בו ניתן היה לאתר אותו בקביעות, הוחלט להתנקש בחייו שם. על פי התוכנית, שני חברי לח"י, אליהו דהאן – "דני" וניסים נגר-לוי – "מתי", היו אמורים להיכנס למסעדה ולירות בקילי ובאלו שסעדו עימו ולאחר מכן לחבור לשאר חברי החוליה – יעקב פנסו – "גואל", דוד שניווייס – "זמיר", צפניה שמואל – "גלעד" וחיים אחישר – "אבנר" – שימתינו להם בחוץ, במכונית, חמושים ובעמדת חיפוי. אולם מזלו הטוב של קילי נמשך גם בחיפה, משום שבדרכם למסעדה, דהאן הכניס לכיסו רימון רעש וקופסת גפרורים יחד ומחיכוך הגפרורים נדלק הרימון, התפוצץ ופצע אותו ואת אחישר. חברי החוליה נטשו את המכונית ונמלטו מהמקום. אחישר הפצוע נכנס לאחד הבתים, שם ביקש וקיבל עזרה ובגדים להחלפה. אולם לרוע המזל השגיח בו זקיף מבית המשפט הסמוך והזעיק את המשטרה, שהגיעה למקום תוך מספר דקות. לזירת האירוע הגיע לא אחר מאשר קילי עצמו, שעצר את אחישר ואת דהאן, שלא הצליח להימלט עקב פציעתו. השניים הועמדו לדין ונידונו במרץ 1948 לעשרים שנות מאסר – חודשיים לפני עזיבת הבריטים את הארץ. במהלך הקראת גזר הדין, שאל אחישר את השופטים "האם אתם באמת חושבים שתשהו עוד עשרים שנים בארץ הזאת?".

חודש לאחר מכן, נכנס דב ברמן – "עוזי הג'ינג'י" למשרד נסיעות ששכן בקומה השניה של בניין המסעדה, בשעה שבה קילי הסב לשולחן בחצר המסעדה. ברמן ביקש כרטיס נסיעה ותוך כדי כך הוא הוציא מנרתיק הכינור שנשא עימו חלקים של תת מקלע מפורק, הרכיב אותם בקור רוח ולתדהמת הפקידים, ניגש לחלון וירה צרור ארוך ומדוייק בקילי. לאחר מכן הוא יצא ממשרד הנסיעות והסתלק במכונית שהמתינה לו. שניים או שלושה מבני לווייתו של קילי נהרגו מהיריות ואילו קילי נפצע קשה, אך יצא מכלל סכנה ועזב את הארץ לאחר זמן מה.