רפפורט אליהו

שם מלא: רפפורט אליהו
תאריך פטירה: 1 בספטמבר 1947
שנת הצטרפות ללח"י: 1940
 

אליהו נימנה עם חברי בית"ר בחיפה. אִמו, סוניה רפפורט, היתה רופאת שיניים ידועה בחיפה וביתה שימש מקום מִפגש ומקלט לחבריו של אליהו כל השנים, גם לאחר מאסרו. אליהו הירבה לקרוא, אהב שירה, ולעתים אף כתב בעצמו פִרקי פרוזה. היה בקי בספרות הרוסית והושפע ממנה. למד, קרא ושנה תנ"ך.
במאורעות הדמים תרצ"ו–תרצ"ט השתתף בפעולות התגמול של הארגון הצבאי הלאומי נגד הטרור הערבי. אחרי שהתפוצצה פצצת תופת בחיפה וגרמה להרוגים בקרב הערבים, נחטף אליהו בידי אנשי ההגנה (25 ביולי 1938), שחקרוהו תוך איומים. כעבור ימים מספר נמסר לידי המשטרה הבריטית, חקירתו לוותה בעינויי גוף חמורים. מאז סבל קשות מכאבי גב. 
האצ"ל ראה תקדים חמור ב"מקרה ראשון של חטיפת לוחם יהודי". כתגובה נחטף צעיר מההגנה והוחזק במעצר האצ"ל, עד שנודע שאליהו חי וכבר נמצא בידי המשטרה. אצ"ל הודיע שלא יתן "היתר לתפיסת יהודים ולמסירתם לתליית המלכות". ואמנם, ההגנה לא חזרה אל שיטת החטיפה של יהודים במשך שנים אחדות.
אף ז'בוטינסקי הגיב על החטיפה, כשכתב על כך בעיתון "המדינה".
אליהו נידון למעצר מינהלי במשך שנה. נכלא בכלא עכו ובמחנות המעצר צריפין ומיזרע. אחרי שיחרורו ממיזרע והפילוג באצ"ל, הצטרף ללח"י, על אף מעצר הבית, שהטילה עליו המשטרה.

רצח יאיר והמצוד על אנשי לח"י דיכאוהו מאד. הוא ביקש לצאת לפעולות. הסתתר כחודש ימים באחת המושבות. אחרי שאִמו, אותה אהב והעריץ מאוד, נאסרה, הסגיר עצמו למשטרה. שוב נכלא במחנה המעצר במיזרע, אחר־כך בלטרון, שוב בכלא עכו ושוב בלטרון. בימי המעצר במיזרע התרחק מארגוני המחתרת. ולמרות זאת, נכלל בשילוח הראשון של 251 עצורים, שהוגלו לאפריקה ב־19 באוקטובר .1944 הוחזק במחנות: סמבל, ליד אסמרה שבאריתריאה, קרתאגו בסודן ושוב באריתריאה.

במעצר הלכו וגברו כאבי הגב שלו. מאמצי אִמו לשחררו מהמעצר נשאו פרי: ב־17 במאי 1946 שוחרר מהמחנה באריתריאה והוטס ארצה.
הסתדרות העובדים הכללית סייעה לו לקבל עבודה כסניטר בבית־החולים "הדסה" ואחר־כך כמורה. בהוראה מצא את מקומו והיה מרוצה. אולם העינויים וחמש שנות המעצר, בארץ ובגלות. נתנו בו אותותיהם.
אליהו נפטר בכ"ז באב תש"ז (1 בספטמבר 1947).