מרקוביץ ננדור מרקו

שם מלא: מרקוביץ ננדור
כינוי בלח"י: מרקו
תאריך לידה: מרס 1925
ארץ ועיר לידה: צ'כוסלובקיה, אורשבה
שנת הצטרפות ללח"י: 1947
 

ננדור נולד בחודש מרס 1925 להוריו ישראל ומלכה, באורשבה, בעיירה קטנה בצ'כוֹסלובקיה, השוכנת בהרי הקארפאטים, בסביבה דתית של חסידי סטמאר, מתנגדים נמרצים לציונות. באווירה זו גדל. ב־1939 השתלטה על איזורם הרפובליקה האוקראינית וכעבור שנתיים עבר השלטון להונגריה. אביו גורש והוטבע בנהר הדנייפר. עם אִמו, שנותרה אלמנה עם ששה ילדים, עבר ננדור תקופת חיים קשה במיוחד. בשנת 1944 הם הועברו למונקאץ' ומשם נשלחו לאושוויץ. אִמו ושלוֹשה מילדיה הושמדו בתאי הגאזים. עם נסיגת הגרמנים, נכלל ננדור בקבוצת יהודים שצורפו ל"מצעד המוות". מחוסר מזון ומים, התמוטט בצד הדרך. כעבור יומיים נמצא על־ידי קצין מצבא ארצות־הברית, המשחרר, וזכה לטיפול רפואי ולשיקום. כששב לאיתנו, חזר לביתוֹ בצ'כוֹסלובקיה. הוא נתקל בקבלת פנים עויינת ומאיימת.

בחיפושיו אחר קרובי משפחה ששרדו, נודע לו שבבלגיה חי דוד, אשר ניצל מהשואה. הוא יצר עִמו קשר והדוד הזמינו לבוא אליו לאנטוורפן. ב־1946 התחיל ננדור לקרוא את כתביהם של רבנים ידועים, אשר תמכו ברעיון המדינה היהודית. רק אז נוכח בטעותו באשר להשקפתו האנטי ציונית. בשנת 1947 הצטרף ל"ברית חלוצים דתיים". הוא חש צורך להקדיש את עצמו לרעיון הקמת מדינה יהודית. כאשר קרא על סירובו של שר החוץ הבריטי, ארנסט בווין, להרשות לעקורים יהודים לעלות לארץ־ישראל, הצטרף ללח"י, שגייסה באותה תקופה צעירים למלחמה בבריטים. מפקדו בלח"י היה שליח מהארץ שכינויו צפוני. זה לימדוֹ את השימוש בנשק, בחומרי נפץ ובהרכבת מעטפות ממולכדות, המיועדות להישלח לאישים שונים במימשל הבריטי.

בתחילה 1948 קיבל ננדור אשרת הגירה לארצות־הברית, אבל בארץ־ישראל החלה אז מלחמה. הוא התנדב למח"ל, נשלח למרסיי שבצרפת וצורף לקבוצת מתנדבים מבני־עקיבא, שעברו אימונים צבאיים לקראת שיגורם ארצה. לפני עלייתם לאניה, קיבל הוראה להישאר ולאמן את הקבוצה הבאה. לכן, רק בתחילת מאי 1948 הגיע ארצה, הועבר לפרדס־חנה ומשם למחנה סרפנד (צריפין). למרות בקשותיו להישלח לקרב, הושאר במחנה בתפקידים מינהליים, עד סוף המלחמה. בסוף 1950 חזר לבלגיה. דודו הזמינו להצטרף אליו ללוס־אנג'לס, שם השתלב בעסקים.

ננדור נשא לאשה את פרנציס לבית בורנשטיין ונולדו להם שני בנים (אחד נפטר) ונכדים.