ינאי (ינוביץ') דוד

שם מלא: ינאי (ינוביץ') דוד
כינוי בלח"י: 
תאריך לידה:
1913
תאריך פטירה: 22.7.1990
ארץ ועיר לידה: פולין
שנת הצטרפות ללח"י:
 

דוד נולד בפולין בשנת .1913 בן בכור לשרה לבית רוז'נסקי ולשלמה ינוביץ'. מלבדו כללה המשפחה את הבת, רבקה, ובן־הזקונים, יונה. רבקה נישאה והספיקה ללדת בן (אפרים) לפני מלחמת העולם השניה. למרות תחִנותיו הרבות של דוד לזרזם לעלות ארצה, לא עלה הדבר בידו, וכל בני המשפחה ניספו בשואה.
אִמו של דוד היתה עמוד התווך של משפחתה. היא היתה קומוניסטית בדעותיה (רבולוציונרית, כהגדרתו), ואף נהגה בצעירותה לנאום נאומים פוליטיים בכיכרות.
בגיל 17 תיכנן להגיע עם חבר לארץ ישראל בדרך הנהר. לצורך זה בנו שני הקונדסים רפסודה שבה תיכננו לברוח. למזלם הרב השאיר החבר מכתב פרידה להוריו, והם דלקו אחריהם והחזירו אותם הביתה.
בתקופת בית־הספר התיכון התגורר דוד אצל סבו (רוז'נסקי) בברנוביץ ושם גם למד. הוא הכשיר את עצמו לעליה לארץ ישראל על־ידי לימוד עברית ונגרות (שהפכה להיות תחביב מועיל באחרית ימיו). כשקרב הזמן להתגייס לצבא הפולני והסרטיפיקט מהטכניון בושש לבוֹא, החליט דוד, כדרכו, לעשות מעשה. הוא כתב מכתב ארוך ומפורט לבִתוֹ של הגרף פוטוצקי (בהנחה שהגרף עצמו מקבל יותר מדי מכתבים והמכתב ייזרק), ובו פרט למה לא כדאי לפולין לקבל בחור כמוהו לשרת בצבאה, ומדוע מאוד כדאי לאפשר לו לעלות לישראל. בסופו של דבר הגיעו שני סרטיפיקטים, האחד מהטכניון, והשני מהגרף פוטוצקי, ובשנת 1934 עלה הנער לישראל.

פעילותו בלח"י ארכה כשנה, תחת פיקודו של יצחק שמיר, ואז נתפס בידי הבריטים ובילה את שמונה השנים הבאות בבתי כלא שונים בארץ ובהגליה למחנה גילגיל שבאריתריאה. דוד ברח מהמחנה בבריחה המפורסמת, דרך המנהרה שחפרו ובה הצליחו לברוח שמונה איש. בדרכים שונות, ועם פספורט הונדורסי שזייפו במחנה, הגיע לפריז, ובה ישב עד קום המדינה. בתקופה זו כתב והוציא לאור עיתוֹן מחתרתי בצרפתית בשם "פלסטינה".
בהיותו בן 38 נישא למרים חשמונאי. לזוג נולדו שתי בנות (ליאורה ושלומית).

דוד עבד בחברת וולקן הנדסה והגיע לדרגת מנהל המכירות של החברה. את זמנו הפנוי בילה בקריאה מרובה, והתעניין בעיקר בארכיאולוגיה של ארץ ישראל ובמקרא.
דוד היה אידיאליסט ללא תקנה והאמין באימרה "נאה דורש ונאה מקיים", וכדוגמה ממחישה נמנע מנסיעות לחו"ל שלא למטרות עבודה, כדי לא לבזבז את מטבע החוץ של המדינה. היה אב נהדר ובעל למופת, ואת מסירותו עד אין קץ למשפחתו וטיפולו המסור באִשתו אימי, בעת חוליה, אי אפשר לתאר במִלים. הלוואי והיו רבים כמותו.
נפטר ב־כ"ט בתמוז תש"ן–.22.7.1990