הולינסקי דוד – עמי

שם מלא: הולינסקי דוד
כינוי בלח"י: עמי
תאריך לידה: 25.6.1923
תאריך פטירה: 28.6.2001
ארץ ועיר לידה: ישראל, חיפה
שנת הצטרפות ללח"י: 1940
 

דוד נולד ב־25 ביוני 1923 בחיפה להוריו, רחל וצבי. קיבל חינוך יסודי בבית ספר "נצח ישראל" ובכיתה ח' הצטרף לבית"ר. המשיך בלימודיו ב"סנט לוקס סקול" (אנגלי) ולאחר מכן – בקולג' האמריקאי בביירות. ב־1940 הצטרף ללח"י. עבד בבית המסחר המשפחתי לחומרי בניין. באותה תקופה עבד נתן ילין־מור (גרא) בלבנון, והקשר איתו נותק. על דוד הוּטַל לאתרו ולחדש את הקשר עימו. עקיבא פיינשטיין, מוותיקי המחלקה הערבית ב"הגנה", אמור היה, לבקשת חבר לח"י, גלילי, להחדיר את דוד ללבנון. עקיבא הודיע למפקדת ההגנה על מקומו של ילין־מור, והוא הוסגר לבריטים. את דוד לא איתרו. במסגרת פעולותיו במחתרת, השתתף דוד בניסיון ההתנקשות במושל מחוז חיפה. לשם כך הטמין יחד עם שמעון זיו מוקש חשמלי בצד הדרך. קבוצת ילדי גן עברה במקום עם הופעת מכוניתו של המושל הבריטי, והפעולה לא בוצעה.
לפני בריחת ה־20 מלטרון, גייס דוד ללח"י את מנחם לונץ, שחי בגפו ביבנאל וניהל את משק המשפחה. מנחם לונץ ייזכר לעד בזכות אירוע הירואי, בו נפלו הוא ושבתאי דרוקר מידי האויב. שבוע לפני נפילתם, נפצע יוסף רוזנבוים (ברוך) מפליטת כדור, בעת שעסקו בהדפסת כרוז על נפילתו של אלישע בתל אביב. דוד הזעיק את משה'לה בר־גיורא (ישראל), את ציון, וכן רופא, כדי לחלץ את ברוך. המקום הוקף על ידי המשטרה. ברוך הטיל מתוך הקרבה עצמית, רימון, כדי לאפשר לאחרים להימלט. ציון נתפס על ידי קצין בריטי, לאחר שרוקן את מחסנית אקדחו. בעומדם לקפוץ מזירת האירוע, שהיתה בקומה ב', נשמעה קריאתו של ציון: "חבר'ה, הצילו!". דוד סחט שלוש פעמים את הדק האקדח. הקצין, שניסה להגן על עצמו בהסתתרו מאחורי גופו של ציון, נפגע, צנח, וציון נפל יחד אתו. דוד נאסר ב־.1944 הועבר ללטרון, יחד עם כרמלה, רעייתו בעתיד. הוגלה, במשלוח הראשון, לאפריקה, והוחזר לארץ עם המשלוח האחרון. ישב כארבע וחצי שנים בארץ ובגלות. היה אחד מחמשת חברי לח"י, שהכריזו על שביתת רעב בתחילת 1948 – עד שיוחזרו ארצה. ביום החמישי לשביתתם, הודיעו להם על חזרתם ארצה. דוד התגייס מיד לגדוד 89, לחם בכל הקרבות בדרום, הוזכר לשבח בפקודת יום, עם כיבוש בית ג'וברין. הוא נכנס בראש הלוחמים למשטרת עיראק סואידן (מצודת יואב). נפצע קל בכיבוש עוג'ה אל חפיר.
דוד התחתן עם כרמלה בנדו ב־1949. הוא הכיר אותה ב־1944 כשהגיעה לחיפה לסייע בפעילות הסניף. נולדו להם שני ילדים – מירה וישראל ונכדים. הוא חזר לעבוד בעסק המשפחתי. ב־1961 חיסל את העסק וייצג את "אליאנס חדרה" במערב אפריקה. לאחר שהות של קרוב לשנתיים, חזרה המשפחה ארצה. לאחר כמה תפקידים כשכיר, היה דוד לעצמאי, במוצרי פלסטיק.
דוד נפטר ב־ז' בתמוז תשס"א–.28.6.2001