זרעוני בנימין – אבנר

בנימין זרעוני עלה ארצה בשנת 1925 ובאוקטובר 1930, עוד בהיותו בתיכון, נעצר כחבר "ברית הבריונים" יחד עם אב"א אחימאיר, משה סגל ושלושה חברים נוספים בהפגנה נגד סגן שר המושבות ד. שילס בתל אביב. בזה היו לעצורים הראשונים במאבק לעצמאות בגלל פעילות אנטי-בריטית.

כעבור זמן, התגייס זרעוני לאצ"ל. הוא שימש סגן מפקד חיפה בעת שחנוך קלעי פיקד על המחוז, ולאחר מכן היה למפקד המחוז. זרעוני תכנן את רוב פעולות התגמול בעיר. בקיץ 1939 הוא קיבל את הפיקוד על ירושלים, נתפס ועונה. זרעוני ברח ממעצרו ובפקודת יאיר הועבר לתל אביב בתא המטען של מכונית. לאחר מאסרם של חברי מפקדת האצ"ל בליל 31 באוגוסט 1940, הפך זרעוני לראש המפקדה בפועל, עד לשחרורו של דוד רזיאל בסוף אוקטובר. במהלך חודש ספטמבר, ניסה זרעוני למנוע מרזיאל לפרסם הכרזה על הפסקת אש מול הבריטים.

ביוני 1940, עם שחרורם של יתר חברי מפקדת האצ"ל ממעצרם, התפלג הארגון. חברי המפקדה אהרון חייכמן וחיים לובינסקי התפטרו, וחברי המפקדה יאיר וחנוך קלעי צירפו את זרעוני למפקדה הראשונה של המחתרת שתיוודע בשם לח"י. זרעוני מונה לאחראי על הפעולות. בין היתר תכנן זרעוני את החרמת הכספים מבנק אנגלו־פלשתינה (אפ"ק) ברחוב בן יהודה בתל אביב, ב-16 בספטמבר 1940.

המפקדה כיהנה כשנה. זרעוני לא חש בנוח תחת פיקודו של יאיר. הוא טען שיאיר הוא איש רוח ולא איש מבצעים וביקש להחליפו כראש המפקדה. זרעוני וקלעי גם ניהלו משא ומתן עם בכירי האצ"ל על החזרת אנשי לח"י לשורות האצ"ל. בסתיו 1941 דחו מפקדי לח"י את גישתם של זרעוני וקלעי, והם נאלצו לפרוש. אולם בימי רדיפת הבריטים את אנשיו של יאיר בחורף 1942 נכללו זרעוני וקלעי בין המבוקשים. בראשית פברואר 1942, שבוע לפני שנרצח יאיר, מסרו קלעי וזרעוני את עצמם לידי משטרה. זרעוני ישב במעצר בארץ ובאפריקה – שם היה בין מתכנני הבריחה הגדולה ממחנה המעצר – וחזר לארץ רק לאחר קום המדינה, אז התגייס לצה"ל.