י”א בשבט תש”ט

אהובתי,

מה גדולה השמחה, שמקבלים סוף-סוף מכתב. אף מבית-שאן לא כתבתי לך, פשוט משום שידעתי שהצנזור המנוול יעביר את המכתב לאחר שבועות. הצטערתי על מחלתה של דורית. אני מקווה, שהרגעתך אותי יש לה על מה לסמוך ושהיא שבה לאיתנה. על התמונות שמחתי מאד, ביחוד שגם את מצולמת. מדוע לא שמתי לך נשיקות בטלגרמה? אכן, הניסוח לא היה מקרי. הרי את יודעת שגם את וגם אני איננו אוהבים נשיקות בפומבי. ודוקא מפני שחפצתי מאד-מאד לנשקך, כבשתי את יצרי, מתוך הנחה שתביני ותרגישי גם בלעדי הפירוש בטלגרמה.

לפני כמה דקות גמרו את הקראת פסק-הדין. מצאו את הכרזת הממשלה לצודקת. זה היה מובן. אמרתי כמה מלים. ודאי ימסור לך עליהם קריצמן. עכשו יצא בית-הדין להתייעץ על גזר-הדין – כלומר, על העונש. מובן שאין לזה ערך מעשי. מחר או מחרתיים אהיה בבית ונתראה. טוב שעבר כבר הסיוט של שביתת-הרעב. הייתי עצבני ומודאג מאד בגלל זה. אמנם, הם השיגו את אשר רצו. ואעפ”כ – אילו הייתי אני שם, לא הייתי מרשה להתחיל בזה.

לדורית – שלום ונשיקות. ספרי לה מעשיה יפה. את כבר יכולה להבטיח לה, שאבוא לשעשעה בימים הקרובים. ולאשתי – הרבה הרבה נשיקות. אמרי לה שהיא נחמדה בתמונה. ועוד יותר – במציאות. אני מנשק את כפות ידיה וכל אצבע ושפתה והכל.

יש לי הזמנה לארוחת צהרים בשבת – בבית דודו של מתי (הם היו כאן). לא הבטחתי. מי יתן, ונוכל לסעוד יחד – בבית.

מתי דורש חמות בשלומך. הוא אומר שהוא ישתחרר מבית הכלא בעכו מוקדם יותר משתשתחררי את מכלא-דורית.

ד”ש חמה לנחמה ומשפחתה. כן לרות. אם תוכלי למסור שלום לזקן – אשמח. אך אפשר לדחות זאת עד שאבוא. הצטערתי על אשר קרה לאשתו. אני מקווה, שהיא מחלימה.

ד”ש לכל ולהתראות.

ועוד פעם, נשיקות לאלפים לך ולבת.

תמיד שלך  נתן