ד’ טבת תש”ט

אהובי,

היום לקחתי את הפעוטה לרופאה. יצאנו פעם ראשונה לטייל. הרופאה מלאה התפעלות מהקטנטונת שלך (שהיא גם שלי). משקלה הוא חמישה קילו מאתיים גרם ואורכה cm 58. אלה הן מידות של תינוק בן 4 חודשים.

בדרך פגשנו הרבה מכרים. כל אחד מתפעל מבתך (שהיא גם בתי) ומהדמיון אליך.

מיום ליום יש שינוי בקטנטונת. עד כה היא כל היום ישנה. עכשו ישנן כבר שעות שהיא שוכבת ערה ואינה בוכה.

ו’ טבת תש”ט

יום ששי היום. חכיתי שתבוא לשבת. משום מה אני מאמינה שבכל זאת תבוא לראות את הקטנטונת. הדי ביקר אותי והביא ד”ש ושושנים ממך. שמחתי לד”ש וגם לתשומת הלב. הנדון עבורם.

בזמן האחרון אני מתוחה מאד. מעניין שבמשך כל שנות היותי בבית-לחם הבריטים לא הצליחו אף פעם למתוח אותי. והפעם נמתחתי. אולי הסיבה בזה שבכל זאת נדמה לי שיהודי אינו יכול להיות נבזה כל-כך, ואולי אני טועה? על-כל-פנים עובדה היא שאני מחכה לך, האם תבוא?

היום קיבלתי שני פתקים שלך. האם אלה צריכים להיות פיצויים על שלא באת? עצוב קצת לאכול ארוחת-ערב בליל שבת ביחידות. סליחה, אינני יחידה, רק שבת זוגתי אינה מסוגלת בינתים לשבת אתי ע”י השולחן. אמנם, נדמה לי, שברצון היתה אוכלת חתיכת דג-מלוח, אבל עדיין אינני נותנת לה. ייתכן שבגלל זה היא כועסת עלי, כי בזמן האחרון היא מרבה קצת לבכות.

דורית התחילה כבר להסתובב. לעתים אני מוצאת אותה כשהיא שוכבת באלכסון במיטה. היום היא הוציאה רגל דרך הסורג של המיטה ולא ידעה איך להכניסה בחזרה. היא ניסתה בכל מיני דרכים. נהניתי מהמחזה במשך רבע שעה, ולבסוף עזרתי לה.

ח’ טבת

היום התחלתי להשתמש במסרק ומברשת לשערותיה של דורית. זהו תענוג ממש להבריש את שערותיה שהן באמת ארוכות. צבען כצבע שערותיך.

בימים האחרונים היא מרבה לבכות. היא איננה ישנה כבר כל היום ומשעמם לה לשכב בלי התעסקות. ביחוד היא מרבה לבכות בין השעות 4-5 לפנות ערב. היא מתחילה לבכות מתוך שעמום ומרוב התאמצות נעשית רעבה.

היום סגרתי אותה בבית והלכתי לערוך קניות. נחמה במקרה עברה ע”י הבית וברחוב שמעה את הצעקות שלה. כשהיא בוכה באמת קשה להשאר בבית. מנין לה קול כזה? כפי הנראה שאת זה היא קבלה מהשכן, כי לא לך ולא לי אין קול כזה.

בלילות היא שקטה. לעתים היא מתעוררת ב-4 לפנות בוקר בערך וכשאני הופכת אותה מהצד על הבטן או להפך, היא מיד נרדמת שוב.

בשבת היה אצלי  יהודה ליב והביא ד”ש ממך. השבוע היה לי שפע של ד”ש, אבל הרי אני מחכה לך.

על עצמי אינני מרבה לכתוב כי באמת אין לי מה לכתוב. כל התעסקותי עכשו היא כביסת חיתולים, ניקוי הבית והכנת אוכל לקטנטונת ולעצמי. עתון אני קוראת ברפרוף וספר בכלל אינני רואה. מהבית כמעט שאינני יוצאת, כי אין לי על מי להשאיר את הבת. וכשאני יוצאת לסדור ענינים או לקניות, אני מאד ממהרת, כי הפעוטה נשארת עפ”ר לבד סגורה בבית, ומחשש אזעקה אינני מתרחקת מהבית, כדי שבכל מקרה אוכל להגיע אליה.

I.11

חכיתי לך כל היום. חשבתי בכל זאת שתבוא. לא אוסיף הרבה כי המוכ”ז מחכה למכתב. כתבתי במשך כל השבוע על הנעשה עם הקטנה, כעין יומן. אל תשים לב לסגנון, כי כתבתי בשעות (יותר נכון רגעים) הפנאי.

אני כבר מתחילה לחשוב על ביקור אצלך. מתי לבוא?

ד”ש לבבית למתי

שלום ונשיקות

מפרידה