תל-אביב, א’ כסלו תש”ט

אהובי,

קיבלתי זה עתה רישיון לבקר אותך בכלא גדעון. לא אוכל לנצל את הרישיון הזה והחלטתי לבוא לבית-המשפט. ביקשתי את ד”ר זליגמן לברר את האפשרויות וביום שלישי הקרוב אבוא. מה דעתך על כך? האם אינך מתנגד שאבוא לבית המשפט? כמובן שבאותו יום יהיה עלי לחזור הביתה, לבת.

היום מלאו לדורית 16 יום. בשבוע האחרון היא הוסיפה 150 גרם. היא תינוקת נחמדה מאד. ייתכן שנדמה לי ככה בגלל זה שהיא שלנו, ייתכן שהמכרים אומרים לי זאת כדי לשמח אותי, על כל פנים פניה חמודים וחלקים, ריסיה ארוכים ובהירים וגם שער ראשה ארוך ובהיר. היא אינה מרבה לבכות.

אני “משוחחת” הרבה עם הקטנטונת ומספרת לה על אבא ועל המשפט שלו. באביה היא לא תתבייש כי הרי התחלתה במחתרת ועוד בבטן אמה טעמה טעם בית-סוהר.

שלשום צילמתי את הנסיכה ואני מעבירה לך חמש תמונות. באחת התמונות מופיעה גם אני. ולמרות שאפי הובלט שם קצת יתר על המידה החלטתי לשלוח לך. כתוב מה דעתך על הבת? האם היא מוצאת חן בעיניך? (טבעית ביותר היא יצאה בתמונה שסימנתי במגן דוד).

ביום ראשון המשפט. אני מאחלת לך הצלחה רבה. לא אבלבל לך הרבה את המוח, כי עליו להיות צלול. אינני מפקפקת שתצליח (אינני מתכוונת לזה שתצליח לשכנע את “השופטים” שהינך “חף מפשע”).

אני כבר באמת מתגעגעת לראותך. אין לי כבר סבלנות לחכות. ד”ש לבבית למתי. ולך הרבה נשיקות ואהבה

להתראות

פרידה