כז תשרי תשט

אהובתי,

זה מכתבי השלישי אליך מכאן – את מכתבי האחרון כתבתי לך לפני עשרה ימים. מידי יום ביומו אני מצפה לתשובתך, לידיעה כלשהי ממך. אך עד היום לא קיבלתי דבר. נמסר לי כי שני מכתביך נמצאים “בדרך” אלי אך עדיין לא הגיעו. בסביבות שלנו בחו”ל היה ידוע המושג דואר “יהודי”. מתברר שלא רק הדואר הישראלי של רמז הולם את המושג הזה, אלא גם הדואר של אותו משרד צבאי של”טיפולו” אנו נתונים. בכל זאת אני מקוה, כי לא יארכו הימים ומכתביך יגיעו אלי. אף את, הוסיפי לכתוב ללא הפוגה (הצנזור! אינני מתכוון להפוגה צבאית, חלילה) כל זמן שהדבר יהיה ביכולתך. אני מצדי אשתדל לכתוב פעמיים בשבוע.

החגים עברו כבר. אצלי כמעט לא היה הבדל. כל הימים הם גם חול וגם חג ואולי לא זה ולא זה. שאלתי רק את דימיוני בכל פעם, כיצד עוברים החגים עליך. אני משער שהיית בימים אלה עם משפחת בת דודתך והבלגת על העצבות. אילו הייתי בטוח בכך, הייתי שמח אף אני.

בענייני לא חל לפי שעה כל שינוי. כפי שכתבתי לך הזמנתי את עו”ד קריצ’מן שיבקר אצלי. קיבלתי הודעה, שהוא בצבא ובמקומו יוכל זליגמן לטפל בענייני. הבעתי את הסכמתי וסבורני שאראה אותו באחד הימים הקרובים. אני מקווה, שהוא יביא לי גם דרישת שלום ממך.

ראיתי בעיתון את הודעתו של התובע הצבאי, כי משפטי יתקיים בתחילת נובמבר. אולי. אף כי אני מפקפק בכך. הרי הוא אמר זאת רק במסיבת עיתונאים. ומה הודעתו חשובה יותר מן ההצהרה החגיגית של הממשלה הזמנית במנשר העצמאות, כי הבחירות תתקיימנה עד אוקטובר? אם הוא לא יעמוד בדיבורו לא אגיש נגדו תביעה משפטית. כשם שאיש לא תבע עדיין למשפט את בן-גוריון. נוסף לכך נוכחתי לדעת מן הדברים שמר חוטר-ישי השמיע במסיבת עיתונאים זו, כי הוא יודע לספר מעשיות שאין להן שחר. עדיין לא ברור לי, אם הוא מספר אותן מתוך אי-ידיעה, או דוקא מתוך ידיעה, דבריו אינם נכונים. בדרך כלל הם מרגישים עצמם בטוב, אנשי השלטון. הם רשאים לדבר ולכתוב ככל העולה על רוחם. מי יכחיש את דבריהם? מי יעיז להכחיש? יש בידם “תקנות חרום”. יש בידם צנזורה. אף לבריטים לא היו מכשירים “מעולים” כאלה. רק בגרמניה הנאצית היו. אבל יש להודות, שגבלס היה עושה את המלאכה ביתר כשרון. ואלו – הרי כל אופיים כשל גבאים קטנים בעיירה גלותית. מה אפשר לתבוע מהם?

אני כותב את דעתי הקבועה על ברנשים אלה. אך היום ביחוד מלא לבי על גדותיו רגשי זעם ובוז עליהם. קראתי בעיתונים על מקרה ההפלה של רינה ברזילי בבית הכלא בעכו. כזאת לא קרה אף בזמן הבריטים. הם לא סרבו אף פעם לאפשר לעצור להשתתף בהלוויה. הם גם לא החזיקו נשים הרות. ואלה חושבים שכל פשע מותר להם. אולם הם טועים כמו שטעו הבריטים. והעתיד יוכיח להם. – אל תחששי שמא דברי אלה עלולים לשמש חומר נגדי במשפט. את אשר עם לבי אזרוק להם בפרצופם גם בעת המשפט. ואני מבטיח לך, שאני אאריך ימים בחופש יותר משיאריך שלטונו הפושע של בן-גוריון. את ודאי זוכרת, כי עד עתה נתקיים כמעט הכל מה שאמרתי לך. אני בטוח שגם זה אקיים.

ומכאן לעניינים מעשיים: נדמה לי שיש בין חפצי חולצות חאקי. אם כן – שלחי לי אותן . קניתי כאן מכנסי חאקי כדי לחסוך את הבגדים האחרים. כן אבקש לקנות לי עניבה. זה יהיה נחוץ לי בשביל ההופעה במשפט. חולצות יש לי כאן, אבל עניבה אף אחת. וכל זמן שלא קשה לך, שלחי לי גם מידי שבוע את ידיעות מעריב. הגיליונות צריכים להיות נקיים, אחרת עלולה הצנזורה לחשוד שאת מעבירה לי תוכנית סודית לבריחה… כל זה את יכולה לשלוח על ידי משרד התובע הצבאי, אם לא תספיקי לשלוח לי ע”י עו”ד זליגמן.

אני מחכה כבר בקוצר רוח לראות את כתב ידך ולקרוא על שלומך. איך את מרגישה? האם מכביד עליך מאד? אני מקווה שעוד אספיק לכתוב אליך לפני לכתך לבית החולים. בכל אופן, אני בטוח שמישהו ידאג להודיע לי את הידיעה המשמחת. אם עד אז לא יחול שינוי בכתובת שלי, הרי הדרך המהירה ביותר תהיה עם התובע הצבאי. איתו יוכל להתקשר עודך-הדין.

בעיתונים היתה הידיעה שמתי נמצא באותו מקום. על–כן מותר לי להעביר לך בשמו דרישת שלום חמה. הוא רוצה לעשות בשבילך איזו מתנה, אלא שאין לו חומרים. תקבלי נא את כוונתו הטובה כאילו היתה מעשה.

מסרי שלום לבת-דודתך ומשפחתה. לבעלי הבית (מה שלום התינוקת שלהם?) ולכל הידידים הטובים.

ולך – הרבה הרבה נשיקות. תמיד שלך נתן.

הודיעיני אם סודר משהו בענין הדירה.