1942/X/8

נשלח מפרידה פרידמן-ילין בבית הסוהר לנשים בבית-לחם לנתן פרידמן-ילין במחנה עצורים  מזרע, עכו.

נתן קיבל את המכתב ב-29/10/42 וענה עליו ב-1/11/42.

יקירי,

קיבלתי הבוקר את מכתבך ומאחר שאני עכשו “עם עובד” – אני הנני המבשלת בכבודה ובעצמה, אבל הכבוד הזה נמסר לי רק לשבוע אחד כנהוג אצלנו – אני עונה רק עכשו ז.א. בשבוע ה- 2 אחרי הצהרים. זה עתה גמרתי את עבודתי. בישלתי כמו שנהוג אצלנו, “קדחת”. (אל תבין רע, זה אומרים רק בצחוק. התפריט של היום: בשר צלוי, קציצות מקישואים ודייסה מעדשים – אני חושבת שזה לגמרי לא רע בתור ארוחת ערב). מכתבך זה שמח אותי מאד, אבל גם הצחיק במקצת כי הוא היה מה V.31. אין מה להתאונן, הדואר שלנו עובד לא רע.

אנסה קצת לענות לך על שאלותיך. מצב הרוח באמת טוב. ההומור הדבר היחידי הטוב שיש לנו פה לא זז ממנו. חוץ מיוצא מהכלל אני מרגישה טוב. ענין כאב שינים: היו לי כבר פה קצת צרות בענין זה, אבל תודה לאל גמרתי כבר עם זה. אחרי צרות רבות התחיל לבקר אותנו רופא שינים. תאר לעצמך שעקרתי אצלו שני שרשים מבלי להוציא הגה מהפה. זה באמת המקרה הראשון בחיי. אבל צריך לזקוף את זה על חשבון הרופא כי הזריקה היתה באמת טובה. חוץ מזה עלי לעשות סתימה אחת וגמרתי עם ענין השינים. הנני עכששו באמצע הטיפול. ליתר דיוק: עקרתי גם את השורש הזו שהרופא בתל-אביב אמר שאולי אצטרך גם בנתוח. הכל עבר ברוך השם בסדר.

ענין האנגלית שלי: אני חושבת שאתה מגזים קצת אם את רוצה שאכתוב אנגלית. אמנם המורה שלי טובה מאד, אבל אינני מעיזה לכתוב מכתב. וחוץ מזה עד כה כתבתי אליך אך ורק עברית ואני חושבת להמשיך להשתמש בשפה זו. הנזכר אתה אפילו ברוסיה הסוביטית דיברנו רק עברית, על אחת כמה וכמה בארץ-ישראל.

במכתבך אתה מתאר לי איך שעבר עליכם חג-השבועות. על שבועות כבר כתבתי לך, הפעם אכתב על ראש השנה. החגים עברו אצלנו די שמח השנה. שימחנו את עצמנו. קיבלנו מהחוץ קצת דברים טובים והיה ליהודים. קיבלתי גם אני שתי חבילות גדולות מאד עם קצת לבנים גרבים והרבה אוכל וממתקים. אינני יודעת אפילו ממי קיבלתי את זה, מצחיק קצת – לא? בחבילה תאר לעצמך היה גם זוג תחתוני גבר. אינני יודעת אם חמדו להם לצון או טעות נפלה, בעיקר שגם זה שימש לנו נושא לצחוק.

כתבתי לך באחד המכתבים כבר שאת התנ”ך של גורדון עד היום לא קיבלתי. האינך יודע מה קרה לו, חבל שילך לאיבוד.

משמח אותי מאד שאתה מטפל בעצמך. ענין המכנסים שלך מעציב אותי קצת, אבל אין דבר, צפצף על הכל. נלך פה עוד טלאי על גבי טלאי, כי המנהל שלנו הבטיח לנו שנשב פה עוד עשר שנים. כמובן לא הצטערנו על זה במיוחד כמו שאנו עושים עם כל דבר. הפעם אין אנו שופכים כבר טנקים מים, כי המים אצלנו הם יקרים מאד, כי יש קצת מחסור בהם, אבל כל שבוע אנו ממציאים ענין אחר ואומרים שאני המומחית בהמצאת דברים כאלו. (נדמה לי שבמובן זה לא נשתניתי כלל וכלל).

הפעם אסיים את המכתב, אל תכעס עלי כי השבוע אני מבשלת וחושבת רק על קציצות ושמן. אין דבר, כשאצא לא תכיר אותי. אני מבשלת כבר כמו טבחית בחסד עליון. נשיקות לאלפים שלום רב, דרישות שלום לחבריך

שלך לתמיד

פרידה