1942/XI/10

נשלח מפרידה פרידמן-ילין בבית הסוהר לנשים בבית-לחם לנתן פרידמן-ילין במחנה עצורים  מזרע, עכו.

נתן קיבל את המכתב ב-04/10/42 וענה עליו ב-04/10/42

יקירי,

קבלתי זה עתה את מכתבך ואני עונה לך. כמובן כתיבת המכתבים אצלנו עכשו קשורה בפרוצדורה שלמה. קודם כל כשמקבלים עפרון ביד שוטרת יושבת על ידך ושומרת בשבע עינים שמא חס וחלילה תעשי מי יודע מה… אתה מתאונן במכתבך מה VII.23 שאני כותבת אותיות גדולות. תבין, בעפרון לא כל כך נח לכתב ושנית העפרונות שאנחנו מקבלים לא מהמין המשובח הם. ענין השינים לא סודר עוד כליל, אבל הודיעו לנו כבר שבימים אלה יבקר אותנו רופא שינים. נחיה ונקוה. כתבתי לך כבר באחד המכתבים – אינני יודעת אם קבלת אותו – שדרוש לי כסף. אם יש באפשרותך להעביר לי את זה לכל המוקדם.  בזבזתי את כספי פה כמעט כולו. כתוב לי איך אתה מסתדר. הרי נחוצים לך כל מיני דברים כמו סיגריות, סבון, משחת שינים וכו’. האם יש לך כסף? אל תעביר אלי את כל הסכום. בשבילי מספיקות שתים שלוש לירות בהחלט. נשמח מאד אם תסדר לנו את ענין הספרים, כי זה באמת קשי פה, אין ממש מה לקרא. פנינו אל האוניברסיטה אבל לא קבלנו עדין תשובה. המצב אצלנו הוטב בהרבה. מותר לנו כבר אפילו לקבל מזון מהחוץ. כמובן זה עובר צנזורה חמורה מאד וסבון אפילו חותכים לחתיכות. אינני בטוחה אם זה סדיזם או באמת הכרח. במשך תקופה ממושכת לא היו לנו עתונים. במשך חדש וחצי אסרו על קבלת עתונים ואחר-כך לא סודר הענין מבחוץ. עכשו אנחנו מקבלים כל שבוע (זה רק עכשו התחיל ואינני בטוחה אם זה ימשך כך) חבילה שלמה. כמובן אין זה סדור מוצלח מאד. אם יש באפשרותכם לסדר לנו איך שהוא עתון נודה לכם מאד. תסלח לי מאד שאני פונה אליך בכל הענינים האלה אבל ידוע לך שזוהי האפשרות היחידה בשבילי. מאז חתונתנו אני פונה בכל דבר קטן וגדול עליך והרי אתה הנך “כל יכול” ומסדר הכל בכי טוב (אין זו מחמאה. זו אמת). אנחנו ממשיכות ללמוד. אמנם זה מורה שתול פה אבל אין דבר, מצפצפים אנו על הכל ובכל מקרה מוצאים מוצא. אנחנו ברוך השם שתים עשרה במספר (אגב מתקרבת השנה של שלוש בחורות מנתניה ומתכוננים מאד ליציאתן) ואם לא אחת אז לשניה יש איזו המצאה ומסתדרים. כן, בשורה בפי, למדתי לסרוג ואני מקווה שהסודר הבא שינתן לך במתנה יהיה באמת מלאכת ידי. אתה יודע לפעמים אני חושבת על העבר ונזכרת בהורים. כל כך הייתי רוצה לדעת מה קרה להם. אולי יש באפשרותך להתקשר אתם ע”י הצלב האדום. אולי התקבלה איזו שהיא תשובה על מכתבנו שכתבנו להם לפני שנה בערך. בפעם האחת ויחידה כשנחמה בקרה אותי בקשתיה שתסדר את ענין הדואר המתקבל ואינני יודעת אם עשתה זאת. עשה הכל מה שבאפשרותך כדי להודע דבר מה. כמובן אינני מחכה לשום בשורות טובות, אבל הייתי רוצה לדעת את האמת!

בנוגע לנחמה אין לי שום ידיעות. אולי שמעת דבר מה עליה. בדרך כלל אינני יודעת מה עם המכרים, על אף אחד מהם, אולי יש לך איזו שהן ידיעות עליהם. ביחוד מענינת אותי נחמה. אם היא התחתנה או לא ומה עם צילה? ענה לי על זה.

נתבקשתי ע”י אסתר ברגר (אחת הבחורות שיושבת איתנו) לשאל על שלום אליהו. היא מחכה כל פעם למכתב ממנו ואין קול ואין עונה. היא כבר קצת דואגת לו (ואני חושבת שאתה מבין את זה מנסיון) אם הכל בסדר איתו. תגיד ותזרז את האדון הנכבד לכתב ואם קרה לו דבר מה (שגם על זה היא כבר חשבה) תכתב לי במכתב ואני אשתדל באיזה שהוא אופן להודיע לה. עכשו לנחמה תמסר שזולי קבלה את מכתבה (מה VIII/17) והפעם אין באפשרותה לענות לו כי את המכתב האחד והיחיד שהיא מקבלת היא מוכרחה לנצל בשביל הבית. הרי אתה מבין היא צריכה להזמין כל מיני ענינים. לפני שבועים היא כתבה לו. תדרש גם בשלומו בשמי.

מחר כבר ערב ראש השנה. באחד המכתבים הקודמים כתבתי לך כבר ברכות לכבוד השנה החדשה. קבלנו כבר הודעה שלא נוכל להיות כולנו יחד בליל החג, כמו שהיה נהוג עד כה בחגים. אך אין דבר. גם על זה אנחנו מצפצפים. אינני יודעת אם כתבתי לך כבר במכתבים הקודמים שהכרזנו פה על יום השבת, ז.א. אסור לעשן, לכתוב ולעשות כל מלאכה ומחיב גם להתלבש יפה ועל פי רב יש גם תכנית. אמנם לא עשירה ביותר כי אין לנו חומר ספרים לזה.

תדרש בשלום כל העצורים אתך ותאחל להם שנה טובה בשם כל הבנות שלנו ולאלוף צנון ד”ש חמה באופן מיוחד מטובה. היא מקבלת ידיעות מבעלה שהוא לומד ומרגיש טוב. ולך נתן נשיקות חמות חמות וכשנתראה אני מקווה לתקן את הרושם הרע שעושים  מכתבי. הרי אתה יודע שזאת חלשה ישנה שלי. שוב נשיקות לאלפים שלך לתמיד פרידה