הרצל נולד ביום כ”ו באב תר”ץ, 20 באוגוסט 1930 בבגדד שבעיראק לאמו דייזי ולאביו בנימין, מפעילי התנועה הציונית בבגדד, אשר שאף לעלות לארץ־ישראל. ואכן, המשפחה עלתה ארצה בשנת 1932, כשהרצל היה עדיין תינוק, והשתכנה בשכונת נוה־שלום בתל־אביב סמוך לגבול יפו. הרצל למד בבית־הספר תחכמוני בתל־אביב ולאחר שסיים את לימודיו, המשיך ללמוד באופן פרטי לבגרות אקסטרנית. כנער צעיר ספג בביתו את רוח אהבת המולדת, את הרגש הלאומי והזדהה עם מלחמת המחתרות בשליט הבריטי הזר.

בשנת 1946 גוייס ללח”י וככל צעיר בגיל זה צורף למחלקת הנוער ונשלח לפעילויות השונות, כגון הדבקת כרוזי “המעש” בחוצות העיר, הפצת חומר הסברה, שליחויות, תצפיות, ועוד. כעבור זמן־מה הועבר למחלקה ו’ (היא מחלקת המודיעין) ועסק באיסוף ידיעות על יעדי המחתרת השונים.

אחרי החלטת האו”ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית, ופרוץ התקפות הערבים על הישוב היהודי, הקימה לח”י מחנה בכפר הערבי שייח־מוניס בצפון תל־אביב, שתושביו ברחו. הרצל נשלח למחנה זה ששכן בשני בניינים גדולים נטושים ועבר קורס באימוני נשק בהדרכתו של צבי שוהמי (שנודע בכינוי החיבה “דני הר הבית”).

יחד עם חברי לח”י, התגייס הרצל לצה”ל ביום 28 במאי 1948, במסדר הגדול בשייח־מוניס, והוצב בפלוגה א’, גדוד 82, חטיבה 8, בפיקודו של אלוף יצחק שדה. הרצל השתתף בכל קרבות הגדוד: בכיבוש שדה התעופה לוד (כיום נתב”ג), העיר לוד, רמלה, והישובים בסביבה. הוא השתתף בקרב על לטרון (שנכשל), בקרב על עיראק אל מנשיה (שגם הוא נכשל), בכיבוש באר־שבע ומשטרת עיראק סואידאן (היא משטרת נגבה) וכן בכיבוש עוג’ה אל חפיר (ניצנה). אחרי מלחמת הקוממיות, המשיך לשרת במילואים בחיל שיריון והשתתף במיבצע קדש ובמלחמת ששת הימים. את מלחמת יום הכיפורים עבר כאיש הג”א.

משנת 1956 עבד הרצל בחברת החשמל כמנהל מחלקת הצרכנים של מחוז הדרום, עד צאתו לגימלאות בשנת 1995, אחרי 40 שנות עבודה בחברה.
ביום 5 במרץ 1958 נשא לאִשה את אלברטין לבית סטי, נולדו להם ארבעה ילדים. רעייתו אלברטין נפטרה.

בשנת 1997 נשא הרצל לאִשה את לילי לבית שוחט. הרצל היה חובב מוסיקה קלאסית וטייל בארץ ובחו”ל.

הרצל נפטר ביום י’ אב תשע”ב, 29 ביולי 2012 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.