ת”א 1942/I/15
נתן יקירי, ת”א 1942/I/15
רב שלום לך,
עונג רב הסיבות לי בגלויתך מה”נכר” ואני מודה לך עבור שמצאת מספר רגעים לכתוב אלי, בעצם כשאני רוצה לענות לך, אני מרגיש שמצפוני לא נקי “את חטאי אני מזכיר היום” לא ראיתי במשך זמן העדרך את פרידה, זה באמת לא הוגן מצדנו. כמובן שסיבת הדבר חוסר זמן, אני עובד בקופ”ח למעלה מראש, בגלל הסכסוכים המבישים שם, וחוזר הביתה בערב, וכרגיל בערב אני לא יוצא וככה זה קרה. אני מבקש את סליחתכם על כך, באמת חטאתי. אני מאד “מבסוט” שאתה עובד בתנאים טובים ושבע-רצון מעבודתך, ובפרט שזוהי עבודה לזמן לא קצר. לו חס וחלילה צריך היית להיות בארץ כיום ביוקר המבהיל הזה ונוסף לזה עוד בלי עבודה, לא היה מה לקנא לך. חבל רק שאתה רחוק מביתך ופרידה צריכה להיות לבד, אבל אולי במשך הזמן יעבירו אותך לעבודה כאן כי הרי לדיסקין יש עבודות רבות גם בארץ, גם יעקב פיבושביץ או נאור כפי שקורא לעצמו עובד אצלו ברמת-דוד ומאוד שבע רצון מעבודתו. בנוגע לגעגועיך ארצה ולאוירה הא”י חושבני שהם עכשו שונים מגעגועינו ארצה כשהיינו עוד בחו”ל וחשבנו כל טוב עליה. הרי עכשו הנך מכיר כבר קצת את הארץ “הקדושה” עם ההווי שלה, אבל כנראה עם חסרונותיה והכל. אנו מתגעגעים אליה מרחוק, זוהי כוחה של מולדת, ובפרט לך שגם ביתך הפרטי כאן.
אני חייב לבקש את סליחתך על דבר שעשיתי בשמך מבלי לקבל רשות ממך: כידוע לך נוח “זארונעס” מתחתן עם ילדה נחמדה בחיפה. נתתי לו מודעת ברכה ב”משקיף” בשם כל יוצאי גרודנה והיות והייתי בטוח שאין אתה תרצה להתכחש לעיר “מולדתך” הכנסתי גם את שם פרידה ושמך בין המברכים וחייבתי את חשבונך בשילינג א”י. אני מקווה שתסלח לי לאחר המעשה. אמנם נוח זה בנישואיו הסב עונג לעצמו ולזוגתו, אבל גרם נזק רב ללולק בילוסטוצקי שפוטר משןם כך ממשרתו היות ונתנו לנוח תוספת ולא היה שם מקום ל-2 פקידים, ומכיון שנוח התחתן ולולק השלימזל טרם הספיק, השאירו את נוח.
קיבלתי בזמנו את מכתבך ע”י שלמה גולדפרב ובענינו, סידרתי את זה עוד באותו יום ע” ד”ר צרטוק. בכל זאת “א גרודנער” אבל הבחורצ’יק הזה הוא מחוסר יוזמה בעצמו אשם בהזנחה. הוא בא אלי עם מכתב שלך לאחר זמן והיה לו מכתב ממך מתאריך קודם בעצה לפנות לד”ר מוטולסקי והוא לא פנה. בכל אופן צרטוק יתן לו את התעודה תמורת לירה אחת שכוללת בתוכה גם הוצאות חישוב וכולו. התעודה מוכנה אני רק ביקשתי ממנו שימציא לי כמה פרטים כגון גיל וכולו וטרם קיבלתי ממנו, אני חושב שזה יהיה בסדר.
אני מודה לך עבור התענינותך במשפחתי, הן דורשות בשלומך, כן אמסור ברצון את ד”ש ותודתך על לא דבר ליצחק ולמשפחתו. אני עובד כרגיל בקו”ח, הכל היה טוב לו לא תנועתנו האומללה, מסביב לקופ”ח יש סכסוך בין ה.ע.ל. (= הסתדרות העובדים הלאומית) והנהלת קופ”ח ללא פתרון והיות ואני באמצע יש לי עבודה רבה. רק כרגע קיבלתי מכתב מנוי ממרכז קו”ח למשרת מזכיר הקופה בת”א. בדרך כלל פה ” די זעלבע געמויזעכץ” (=אותה טינופת). אתה כנראה תקרא טלגרמה ב”דבר” של סטיא שהופיעה פה גם בכל יתר העיתונים על שינוי בהנהלת ה.צ.ח. (=הסתדרות ציונית חדשה) כנראה שיש שם איזה פירוד.
זה יתקבל כפרדוקס אבל אני אבקשך למסור ד”ש לפרידה אם לא נספיק להכנס אליה בימים הקרובים ותבקש את סליחתה על כך, זה באמת לא יפה מצדי. פה היו שבועיים קרים מאוד שאנשים לא יצאו מפתח ביתם, אני מתכוון אנשים מסוגה של אריאלה שלי, וע”י כך כפתו גם את הוריהם ה”זקנים” לכך. פרידה היתה פעם אצלנו אבל לדאבוננו כי רב לא היינו בבית. אתה חי כנראה בתנאים מענינים, שוב חיי רווק, כנראה במחנה, בארץ מזרחית. תכתוב קצת על זה, ואתה הנך לומד רבות. מה בעצם עבודתך, האם רב מספר היהודים איתך, איך אתה מסתדר עם השפה. כתוב על הכול, הלא יש לך זמן כנראה בערב.
אני גומר, מבקש סליחה על כתב ידי ה”נחמד” ששנים כבר שלא קילקלת את עיניך לפענחו ועכשו “נעבעך” שוב צריך לקראו.
אני מודה לך עוד הפעם על גלויתך, שאעפ”י שהיא דנה בענינים של היום, מזכירה לי זמנים שעברו, יפים וטובים. ד”ש לפרידה (כמו שאומרים, דרך היד הימנית לאוזן השמאלית) ובאם אפשרי, נתן, יהיה לי נעים מאד לקבל את מכתביך.
כל טוב ולהתראות בארץ
בידידות רבה
ר. ילין