מרגלית נולדה להוריה רבקה ואליהו שְׁמוּל בתל־אביב, ביום 20.10.1931, דור חמישי של ילידי הארץ. היתה הבכורה בין שמוֹנת ילדי המשפחה, ארבע בנות וארבעה בנים.

המשפחה היתה דתית־לאומית וחינכה את ילדיה ברוח המסורת לאהבת ישראל ואהבת האדם. הם גרו בנוה־צדק. האב היה סוחר רהיטים עתיקים. היא למדה בבית־ספר לבנות “נוה־צדק”, בגימנסיה “הרצליה” ובתיכוני למסחר “גאולה”. כן למדה בבית־ספר לשפות. מגיל תשע היתה בבית”ר ובגיל 13 הצטרפה לאצ”ל, בגיל 15 עברה ללח”י. בתחילה פעלה בנוער ואחר במודיעין. עסקה בהדבקת כרוזים, הפצת חומר ומעקבים, השתתפה בקורס לנשק ובהרצאות באידיאולוגיה וציונות. תקופה מסויימת פעלה בראשון־לציון בגיוס נוער ללח”י.

הוריה תמכו בה, ולעתים עזרה לה אמה בהכנת הדבק לכרוזים, ההורים גם העלימו עין, כשהחביאה נשק בבית. כאשר נתפסה על־ידי הבריטים בהדבקת כרוזים, שיחרר אותה אביה בערבות במשטרת אפ”ק בתל־אביב. בית־הדין לנוער שיחרר אותה על תנאי.

אחר הכרזת המדינה, כשהיא בת שש־עשרה וחצי, התגייסה לצה”ל בכנס בשייח־מוניס. השתתפה בקורס הראשון בצה”ל לנהגות של משאיות. צורפה לגדוד 82, אחר עברה לגדוד הקומנדו 89. היא נהגה מכוניות שונות וליוותה את הגדוד בכל הקרבות עד ניצנה. הייתה נהגת הרופא הגדודי ונהגת באפסנאות. לאחר שנה וחצי השתחררה מצה”ל. את בעלה, יעקב סברדלוב, חבר לח”י, הכירה בשייח מוניס, הם שירתו יחד בגדוד 82, נפגשו שוב רק ב־1950, בחגיגה של הגדוד, ונישאו באפריל 1950, להם בת, אורלי.

אחר נישואיה, עבדה בחיל ההנדסה ואחרי כשנה עברה לבנק הלאומי, שם מילאה תפקידים במחלקות שונות והשתתפה בקורסים רבים. במשרתה האחרונה הייתה ממונה על שיווק משכנתאות של הבנק. הייתה פעילה בוועד העובדים וטיפלה בעיקר ברווחתָם. יצאה לגמלאות בשנת 1996, אחר 42 שנות עבודה מבורכות.

מרגלית אהבה מוסיקה ושרה 14 שנים במקהלה. במשך שנים רבות סעדה נזקקים באופן אישי. אהבת העם והארץ ואהבת האדם, ערכים אותם ספגה בביתה ועליהם התחנכה בבית”ר, באצ”ל ובלח”י, רוח ההקרבה, העזרה ההדדית והחברות במחתרות, הם שעיצבו את דרך חייה של מרגלית .