משה נולד ביום כ”ז בטבת תרפ”ה, 23 בינואר 1925 בעיר ברטיסלבה, צ’כוסלוסקיה לצבי ודבורה, משפחה ציונית. עלה ארצה עם הוריו בשנת 1935 בוגר בית הספר החקלאי “מקווה ישראל”. בשנת 1939 התגייס, יחד עם חבריו מעדת “הצופים”, לאצ”ל. עם הפילוג באצ”ל בשנת 1940, הצטרף עם קבוצת חברים ללח”י. בלח”י עבר אמונים, עסק בהפצת חומר תעמולה, הדבקת כרוזים, עבר קורסים בנשק קל, בחומרי חבלה, ושימש קשר בין חברים. בשנת 1945 עלה להתיישבות וְיסד עם חבריו את קבוצת משואות יצחק.

בשנת 1947 נשלח על ידי הקיבוץ הדתי כשליח מרכזי של תנועת “תורה ועבודה” למחנות המעפילים בקפריסין, תפקיד בו עסק במשך כשנה וחצי בחינוכם והכנתם של המעפילים לקראת עלייתם ארצה. במלחמת הקוממיות נפל גוש עציון בידי הירדנים וחברי משואות יצחק הלכו בשבי. עם שובם מהשבי, אחרי המלחמה, היה משה בין מקימי משואות יצחק החדשה במישור החוף, בדרום הארץ. בשנת 1952 נבחר להיות ראש המועצה האזורית “שפיר”, תפקיד בו כיהן במשך למעלה מ־26 שנים, כאשר קליטתם של העולים והשתרשותם בארץ בראש מעייניו.

הוא הקים בית־ספר אזורי אינטרגטיבי לעולים חדשים ולאנשי ההתיישבות העובדת הוותיקה, את “מרכז שפירא”, מרכז אזורי חברתי ומוסדות חינוך ונוער רבים אחרים.
עם שחרור גוש עציון במלחמת ששת הימים, נרתם משה לשיקום הגוש, היה בין מקימי ישיבת ההסדר הר עציון והמרכז האזורי אלון שבות. בשנת 1975 הקים את החברה לפיתוח הרי יהודה, חברה לפיתוחו הכלכלי של גוש עציון.

גולת הכותרת של פעילותו הציבורית היא הקמתה של העיר אפרת, בה שימש כראש המועצה המקומית הראשון. בשנת 1984 הקים את עמותת “מנורה” במטרה להציל בתי כנסת מתחסלים בגולה.

בשנת 1986 יזם והקים את עמותת “עם עולם”, שהיא מרכז עולמי העוסק בחוויה היהודית. משה הוא חבר בחבר הנאמנים והוועד המנהל של אוניברסיטת “בר־אילן” ומשמש יו”ר חברת בר־אילן למחקר ופיתוח וחבר במוסדות ובחברות נוספים. הוא חבר משואות יצחק.  היה נשוי ליעל לבית אופנר ואב לשלושה ילדים ונכדים.

משה נפטר ביום י”א בשבט תשפ”א, 24 בינואר 2021 והובא למנוחות בבית העלמין במשואות יצחק.