ב-22 באפריל 1942 נעשה ניסיון התנקשות נוסף בחיי קולונל אלן סונדרס, המפקח הראשי של משטרת פלשתינה (א”י). הונחה פצצה גדולה בדרך נסיעתו של סונדרס, סמוך לביתו. הפצצה נתגלתה ופורקה. זמן קצר אחרי הכישלונות, נעצרו משה בר-גיורא וישראל תבואה, מתכנני פעולת הנקם נגד הקצין מק-קונל.

גל המעצרים נמשך ללא הרף, חלקם בסיוע הפעיל של הסוכנות היהודית ו”ההגנה”, אשר הגבירה את קצב החטיפות. אנשים היו נעלמים מבתיהם ורק לאחר זמן מה היו מודיעים לבני משפחותיהם כי הם “שבויים” בידי “ההגנה”. חטופים אלה נחקרו על ידי שוביהם, תוך שימוש באמצעי עינויים קשים ואחר  היו נמסרים לידי הבולשת. אחד החטופים, אפרים זטלר, אשר אחרי חקירתו הוסגר למשטרה, סיפר לחבריו במחנה העצורים מזרע כי אנשי “ההגנה” שחטפו אותו, עינו אותו במשך שלושה ימים, היו תולים אותו לסירוגין בידיים קשורות על חבל, היו מורידים אותו, חוקרים ותולים אותו שוב.  לאחר שהתעללו בו, הושלך לתעלה באחד הכבישים, משם אספו  אותו אנשי הבולשת הבריטית. בחור אחר שנחטף על ידי אנשי “ההגנה” והוסגר לידי הבריטים, היה יעקב גלבוע (פולני), מעוזריו של יאיר, שנשבר ופרש מהארגון. הוא התיישב בקיבוץ “מעלה החמישה”, בהאמינו שמצא את מנוחתו שם. אלא שביום אחד באו לקיבוץ שלושה גברים שפקדו עליו להתלוות אליהם. הוא נלקח בעיניים קשורות וידיים כפותות לחקירה שנמשכה כמה ימים, שבסופה הוא הוסגר על ידי יהודה ארזי, קצין משטרה מטעם “ההגנה”, לידי מפקד הבולשת, ג’ילס. אחר שהוא נחקר, הועבר למזרע ומשם ללטרון ולאפריקה.