יהודה נולד בשנת 1920 בעיר גוברין שבליטא לאביו מיכאל ולאִמו חיה, למשפחה שבה ארבעה בנים וארבע בנות. בעודו תלמיד בבית הספר המקומי, הצטרף לתנועת בית”ר, היה בין פעיליה, ובה ספג את רוח הלאומיות, אהבת העם והמולדת, היא ארץ ישראל.

בשנת 1935, בהיותו בן 15, עלה יהודה ארצה וגר בתל אביב. בראשית צעדיו בארץ עבד תקופה מסוימת כמתלמד במסגרייה. לאחר פרוץ מאורעות תרצ”ו–תרצ”ט, בהם תקפו הערבים את הישוב היהודי בכל רחבי ארץ ישראל, היה יהודה מראשוני המתגייסים למשטרת הישובים העבריים.

לאחר שעבר את האימונים השגרתיים מטעם משטרת המנדט והוסמך כנוטר, נשלח לעמוד על משמרתו בכפר תבור (מסחה), בסג’רה ובישובים אחרים באזור. כל תפקיד אשר הוטל עליו, ביצע במסירות מרבית. עד מהרה הצטיין בתפקידו והועלה לדרגת קורפורל (רב טוראי). לאחר זמן מה הועבר לאזור המרכז, לגוש דן.

בין יתר תפקידיו הפיקודיים, בהם התבלט, הוטלו עליו גם תפקידי הדרכה והוא הפך דמות מחנכת, החביבה על הכל, ושימש דוגמה לאנשיו. יהודה היה גם בעל קול ערב והרבה לשיר, לבדו ובצוותא.

בראשית שנות הארבעים, למרות היותו עדיין לובש מדי משטרה, מתוך שיכנוע עמוק בצדקת הדרך, הצטרף למחתרת לוחמי חרות ישראל ופעל בשני התחומים במקביל.

ביום ד’ בשבט תש”ד, 29 בינואר 1944, שעה שחזר מאימונים במטווח, תוך כדי מילוי תפקידו במשטרה, נפגע קשה בתאונת דרכים קטלנית בה מצא את מותו, והוא בדמי ימיו.

יהודה הובא למנוחת עולמים בבית־העלמין בנחלת יצחק בתל־אביב. הותיר הורים, ארבע אחיות וארבעה אחים.

שמו הונצח בספר יזכור של מכון ז’בוטינסקי.