זאב בן יחזקאל ושרה נולד בפולין ביום ט”ו באב תרפ”ה, 5 באוגוסט 1925 בעיירה בשם פאינטשו שליד רדומסק במחוז לודז’ למשפחה דתית, בית חסידי מאד, ולהם ארבעה ילדים. זאב למד בחדר. על אף היות המשפחה דתית, היתה לה אהדה לציונות. אחיו ואחותו השתייכו לתנועה הציונית ואף השפיעו על ההורים לעלות לארץ ישראל בשנת 1936. זאב וההורים עלו בצוותא ואח נוסף הגיע בתור חלוץ מספר חדשים אחריהם. לדאבון ליבם, האח והאחות הנותרים לא הצליחו להגיע וניספו בשואה.

קליטתם הראשונה בארץ הייתה בעפולה, בה שהו כ־11 חוֹדשים, ומשם עברו לתל אביב, לרחוב הקישון. עד לגיל 14 למד בתלמוד תורה. ולאחר מכן יצא לעזרת ההורים, שהתפרנסו מתעשיית ממתקים, בה התמחה ואף המשיך בעבודה זו בחייו האזרחיים. בגיל 14 הצטרף לתנועת הנוער ברית החשמונאים, שם גם דבק בו השם גלי (ראשי תיבות של גרדומים לא יפחידונו). רוח התנועה דבקה בו ושירת אורי צבי גרינברג נספגה בקִרבו. ומכאן דרכו לאצ”ל, הייתה ברורה. בשנת 1945 עבר עם חבריו ללח”י.

כינויו הראשון היה גדעון, בפעילותו עסק במעקבים, קשר, הפצת כרוזים, כשבאחד המקרים, בשעת הדבקת כרוז תגובה שכותרתוֹ: “שנה לחיפוש הנשק ברמת הכובש” – נתפס בידי שוטרים אנגלים. הוא שוחרר בערבות עד למשפט. לתקופת מה הועבר לחיפה, אך חזר להישפט בתל אביב ושוחרר מחוסר הוכחות. פעילותו התבטאה בקיום קשרים וגיוס. מעצר חברו יהודה פדר, הביאה אותו להחליף את כינויו ליהודה.

בשנת 1947 התארס עם שכנת נעורים בשם פרומה טראובה ואף אותה גייס ללח”י. כינויה היה “חסידה”. לאחר נישואיהם בשנת 1948 הפך ביתם מקלט לבורחי כלא ירושלים ולמשרד של המחתרת. עם הכרזת הקמת המדינה, התפקד לצה”ל בשייח־מוניס עם שאר החברים ושירת בגדוד 89, בחטיבה 8.

לפרנסתו עסק ביצור ממתקים. התברך בשני בנים ונכדים. הקדיש את עצמו למשפחתו ולחובותיו כאזרח נאמן.

זאב נפטר ביום י”ט בחשוון תשע”ב, 16 בנובמבר 2011 והובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.