משה נולד ביום ט”ז בחשון תרפ”ח, 11 בנובמבר 1927 בצפת. הוריו, אליעזר ופרידה לבית שמעוני, עלו ארצה בעליה בלתי לגאלית מליטא בשנת 1925. למד בבית הספר היסודי בטבריה ובישיבת “תפארת ישראל” בחיפה. הפסיק את לימודיו בגיל 15 והחל לעבוד ולסייע למשפחתו בת תשע הנפשות. היה חניך “בני עקיבא” והתגייס להגנה.

כאשר התברר גורל היהודים באירופה והשואה שפקדה אותם ונודע לו כי גם מבני משפחות הוריו ניספו בשואה וכן – כאשר ראה את האנייה “פאטריה” טובעת, אחרי שפוצצה על ידי ההגנה ערב גירושה מנמל חיפה ורבים מן העולים טבעו, החליט להתגייס ללח”י.

עם גיוסו ללח”י, צמצם את פעילותו בהגנה ועשה את כל המוטל עליו במחתרת: הפצת חומר תעמולה בחיפה וסביבותיה, בילוש ושרטוט תרשימים של מגורי קצינים בריטיים בכרמל ושל מחסני אבקת שריפה במחצבות ועוד.

כחבר מחתרת, הוא נרדף על ידי אנשי ההגנה. הוא הוזמן לבירור ארוך ומתיש במפקדת ההגנה בחיפה, שם איימו שיענישו אותו קשות ויסגירו אותו לידי הבריטים, אם לא יודה בחברותו בלח”י, אך הוא היתמם, הכחיש ונעזב. כשנתפסו הוא וחברו בשעת פעולה על ידי שני בלשים בריטים, הם הצליחו להימלט. בשנת 1945 נעצר, נשלח למחנה המעצר בלטרון וישב שם שלוש שנים. במחנה המעצר המשיך בלימודיו.

השתתף בחפירת מנהרה באורך 100 מטר שנתגלתה בערב שלפני הבריחה על ידי הבריטים. בעת העברת עצורי לטרון למעצר בעתלית, הודיעו למשה שהוא עומד להשתחרר. ביציאתו הבריח במזוודתו את שמעון סינוואני, איש לח”י שגזר דינו למיתה הוחלף במאסר עולם.

התגייס עם כל חברי לח”י לצה”ל, שירת בגדוד הקומנדו 89 כקשר והשתתף, עם חברתו, אהובה עינה, אשתו לעתיד וחובשת קרבית, בכל הקרבות הנועזים של הגדוד. לאחר שחרורו מצה”ל, היו משה וחברתו בין מקימיו של קיבוץ נווה יאיר, על גבול רצועת עזה. הם נישאו ב- 1952 ולהם שתי בנות וחמישה נכדים.

משה השתלם ביערנות ושימש כמדריך חקלאי בחוות גדנ”ע וביערות הקק”ל. כן השתלם במשרד אדריכל גנים והיה חבר בצוות מקימי מכון וינגייט, שם תכנן והקים את הגן ואת מגרשי הספורט. מאז הוא מרכז את הועדה המייעצת לבנייה ולאחזקת מגרשי ספורט מדושאים, ליד רשות הספורט, מועצת ההימורים וההתאחדות לכדורגל.

משה נפטר ביום כ”א בתשרי תשע”ג, 7 באוקטובר 2012 והובא למנוחות ההית העלמין קריית שאול בתל אביב.