דרורה, שמה בבית אביה היה יונה רזניצקי, הפך שמה הקבוע, בו בחרה. נולדה בתל־אביב ביום כ”ה בתשרי תרפ”ו, 19 באוקטובר 1925. הוריה, ישראל וצפורה לבית קוברינסקי, עלו ארצה מביאליסטוק שנים מיספר לאחר מלחמת העולם הראשונה והתיישבו בתל־אביב. דרורה למדה בגימנסיה נורדיה והשתתפה בפעילויות “צופי הקהילה”. מגיל 13 פעלה בבית”ר ובהמשך הצטרפה ללח”י מתוך הזדהות עמוקה.
דרורה היתה מראשוני לח”י, ובכל תקופת המחתרת, למרבה המזל, לא נאסרה אף פעם. פעילותה היתה מגוונת והתפרסה על פני שטחים רבים:
- לפני הקמת הדפוס של המחתרת, היתה דרורה הכתבנית של כל החומר התעמולתי והפנימי ואחראית על שיכפולו בסטנסיל.
- העבירה חומרי נפץ והשתתפה בקורסים ובפעולות מלחמתיות דוגמת ההתקפה על מחנה הצנחנים הבריטים ברחוב הירקון בתל־אביב. בפעולה זו הוטל על דרורה התפקיד לפקד על קבוצת הנוער, שזו הייתה להם השתתפות ראשונה בפעולה.
- השתתפה בהברחתו של אלדד (ד”ר שייב) ממעצרו והוטל עליה להיות האחראית להעברתו מירושלים לבני־ברק, דרך רמאללה וכפרים ערבים. הפעולה הצליחה הודות לתשומת ליבה בניווט הדרך, שאילולא כן היו מגיעים היישר למשטרה הבריטית.
- שימשה מקשרת בלדרית של חברי מרכז לח”י, אלדד ונתן ילין־מור, העבירה מסרים ותשדורות ביניהם. היא קישרה בין אלדד למשפחתו, וכדבריו, סימלה בעיניו את נפש חברי לח”י, באשר לדאגה, לעצב ולתקווה.
ביום 20 לאפריל 1948 נישאה לחברה מהמחתרת, אליעזר בן־עמי, אותו הכירה משנת .1943 לאחר הולדת בנה, ארנון, עסקה בהוראה בבתי־ספר בפרדס־חנה ובבנימינה בהצלחה רבה.
בשנת 1952, לאחר הולדת בנה השני, דורון, עברה ללמד בקרית־ים ובקרית־ביאליק, פתחה גן־ילדים, וגם שם הצליחה מאוד בזכות האהבה שהשקיעה בילדים. מקרית־ים עברה, בעקבות בעלה, לרמת־גן, שם נולדה רווית, ומאז הקדישה את זמנה הפנוי לסיוע ועזרה לזולת, במישור המעשי והנפשי כאחד.
דרורה נפטרה בבוקר יום ד’, כ”ח בתמוז תשנ”ב, 29 ביולי 1992 והיא טמונה בחלקת לח”י בחולון.
