שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

שם: מרקוביץ יצחק

כינוי בלח״י: ארנון

תאריך לידה: חשון תרפ"ט, נובמבר 1928

תאריך פטירה: ב' באב, תשמ"א, 2 באוגוסט 1981

יצחק נולד בחודש חשון תרפ”ט, נובמבר 1928 בעיירה נובומייסטי שבפולין לאביו משה ולאִמו גניה, ולו שני אחים ואחות. המשפחה עלתה ארצה עם סרטיפיקט בשנת 1936. אולם אחיו הבכור, שהיה כבר בן 18, לא נכלל בסרטיפיקט, נאלץ להישאר ונספה בשואה. המשפחה השתקעה בחיפה. יצחק למד בבית הספר “נצח ישראל” והיה חבר תנועת הנוער העובד.

בגיל 16 התגייס למשטרת הישובים העברים (J.S.P.) והיה חבר בהגנה. כשנדרש לעקוב אחרי אנשי אצ”ל ולח”י, סרב. הוא עבר קורס מפקדי כיתות (מ”כים), שם שמע הרצאות בזכות מלחמת אחים נגד ה”פורשים” והחליט לעזוב את ההגנה.

באביב שנת 1945 הצטרף ללח”י. מאחר שהיה לו רישיון נהיגה, נוּצל רבות כנהג להעברות נשק וציוד בפעולות שונות. יצחק נשלח לקורס נשק, אך ידיעותיו מקורס המכ”ים של ההגנה עלו על אלה שלימדו בו. מאז שולב בפעולות רבות ומגוּונות. בין היתר השתתף בהכנות לפיצוץ בתי הזיקוק במפרץ חיפה בליל “תנועת המרי” ביום 1 בנובמבר 1945.

כמו כן, השתתף בהתקפה הגדולה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה ביום י”ט בסיון תש”ו, 17 ביוני 1946 שם פיזר מוקשים כדי למנוע מתגבורת בריטית להגיע. הוא נסוג יחד עם הכוח העיקרי במשאית שנתקלה במארב של משוריינים בריטים, אשר פתחו עליהם באש תופת. יצחק נפצע קשה מרסיסים, נתפס, נשפט ונידון למוות, יחד עם 17 חבריו. רק לאחר שפסקנדין המוות הומר במאסר עולם, נשלח לירושלים לטיפול רפואי, שנמנע ממנו עד אז. בגופו היו רסיסים רבים והזנחה זו גרמה לנזקים חמורים בבריאותו, עִמם נאלץ להתמודד במשך כל חייו. אחרי מלחמת הקוממיות הוּכר כנכה צה”ל בשל פציעתו זו.

עם הכרזת המדינה והקמת צה”ל, התגייס יחד עם חבריו למחתרת ושרת בחטיבה 8 בגדוד 89, והשתתף בכל הקרבות.

בשנת 1952 נשא לאִשה את דיצה הרשקוביץ ונולדו להם שני ילדים: בן, אילן, ובת, יוכבד.

לאחר פטירתה של אשתו דיצה, נישא בשנית.
אחרי מלחמת הקוממיות הפכה הנהיגה למקצועו העיקרי. הוא עבד כנהג בתנובה, נהג אזרח עובד צה”ל, וכנהג מונית.

יצחק נפטר ב־ב’ מנחם אב תשמ”א, 2 באוגוסט 1981, מדום לב בגיל 62 והובא למנוחות בבית הקברות בחיפה, ליד הוריו.

Join our mailing list

הצטרפו לרשימת התפוצה