במחתרת

הודעת מפקדה מס 112

מעטפות הנפץ

תחמושת

אברהם שטרן-״יאיר״ מחולל לח״י

אליהו עמיקם - ״פנחס״

ההודעה בעיתון דבר על שוב הבנק באפק

משדר רדיו

שלמה יעקבי - ״ראובן״

מאת: נחמיה בן-תור - ״ארזיה״

עם היות הפילוג לעובדה קיימת,החליט יאיר לקרוא לארגונו בשם:

  1. "הארגון הצבאי הלאומי בישראל,"בהחליפו את שם "הארץ" בשם "העם",בהדגישו את מטרת הארגון לפעול בשם האומה כולה ולא בתחומי הארץ בלבד.

    בהודעת האצ"ל בישראל בערב ראש השנה, התש"א,מופיע השוני בין התנועה הרוויזיוניסטית והאצ"ל מהארגון החדש:

    האצ"ל בישראל מתנגדת לשיתוף פעולה של מוסדות הלאומיים במאמץ המלחמתי נגד הגרמנים,אלא אם כן יינתן סיוע ממשי ומיידי להקמת מדינה עברית (מלכות ישראל) על ידי הקמת צבא עברי על דגלו,נשקו וקציניו ,שבידו יימסר השלטון על הארץ מייד עם כיבושו בכוחו הוא.

    האצ"ל בישראל מקבל על עצמו התחייבות להיותגורם שייהפך "למחתרת מהפכנים" ,דמוי זו שהייתה בימיה של המהפכה ברוסיה הצארית-מאבק מזוין באמצעות טרור אישי ,עד לגירושו של השלטון הבריטי והקמת שלטון עברי תחתיו.

  2. עם חלוף הימים הראשונים של הפילוג התברר,כי לאחר מותו של ז'בוטינסקי רבים מהחברים שהצטרפו ליאיר הולכים ונוטשים את ארגונו.סיבות רבות היו לעזיבה:מינויו מחדש של רזיאל למפקד הארגון,מורת הרוח על עצם הפילוג,פיטורים מעבודה בגלל הצטרפות למחנה יאיר ועוד.

    הארגון הצעיר היה צריך לתת את הדעת גם על המאסרים הרבים של חברים,אשר נאסרו לפי רשימות מוכנות שבידי הבולשת.מספרם של אנשי יאיר קטן בצורה מדאיגה,מצב שדרש התייחסות רצינית.

במקביל לביסוס הרעיוני-האידיאולוגי, החלו יאיר ואנשיו להניח את היסודות לבניין המחתרת החדשה.הוקמה מפקדה חדשה בראשות יאיר.הוחלט על הקמת תאים של שניים עד ארבעה אנשים,בעלי אופי קונספרטיבי מובהק.

עד הפילוג ראה האצ"ל את עצמו כארגון צבאי מובהק שהמשמעת בו הייתה מבוססת על פקודות. את "המחתרת המהפכנית" היה הכרח להשתית לא על יסודות משמעת עיוורת ולא על נאמנות אישית למפקדים, אלא על נאמנות לרעיון,למטרה ולדרך.
החינוך הקבוצתי הוחלף בחינוך אינדיווידואלי, הן רעיוני והן צבאי. הונהגה שיטת אמון בנשק ,שכללה גם טקטיקה של לוחמת-טרור,תוך שימת דגש בתרגילים של פגיעות אישיות,שימוש ברימונים,הרכבת פצצות,מוקשים,מכונות תופת.רק אנשים שנראו מחושלי אופי ללחימה בפועל היו מתקבלים ליחידות הלוחמות. כן חל מפנה יסודיבחינוך האידיאולוגי ,בו הושקעו מיטב הכוחות. יאיר גרס,כי אין הלוחם יכול להילחם ולהקריב את חייו, אלא לאחר שהשתכנע בדרך הרעיונית של המחתרת ודבק בה בקנאות שאינה יודעת פשרה.
יאיר הבין כי עיתונות מחתרתית היא תנאי הכרחי להגברת החינוך הרעיוני, אשר משמשת שופר המעביר את רעיונותיו אל אנשיו. מייד אחרי הפילוג הוציאה המחתרת לאור ביטאון פנימי בשם "במחתרת",שמטרתו הייתה לעצב דמות חדשה של לוחם חירות ישראל.הפצת הביטאוןהופסקה אחרי רצח יאיר,אך הוא המשיך להתקיים בהפסקות עד פירוקה של לח"י ב-1948 .

רק שנה אחרי הפילוג התפנה הארגון לתת את דעתו על הסברת החוץ. כצד ראשון,נבנה משדר שידור נייד בעזרת מומחה לאלקטרוניקה. המשדר הוכנס למזוודה קטנה שהועברה ממקום למקום,כדי למנוע עלייה על עקבות השידורים.זמן השידור נע בין חמש לעשר דקות. השידור הראשון התקיים במוצ"ש,ה-14 ביוני 1941.יאיר כתב את דברי השידור והוא גם היה הקריין.
השידור החל בשריקת המנון המחתרת "חיילים אלמונים" ובקריאה המסורתית מימי האצ"ל קול ציון הלוחמת,קול ציון המשתחררת...."

השידורים פסקו אחרי רצח יאיר וחודשו רק בדצמבר 1945 . עד לרצח יאיר לא השכילה המחתרת לפתח אמצעי הסברה נוספים לכרוזים ולמשדרים.

בעיה נוספת קריטית ,בפניה ניצבה המחתרת, הייתה המחסור בכסף. כבר בראשית דרכה הועמדה המחתרת בפני בעיות כספיות דחופות. הפילוג ניתק את אנשי יאיר ממקורות הכספיים של המפלגה הרוויזיוניסטית,ששמשה עורף של תורמים לקופת המחתרת.המחסור בכסף עמד לערער את מבנה המחתרת ולשים לאל כל פעילות לגבי העתיד. תחילה פנהיאיר לבקש את תמיכתם של האוהדים המעטים שנותרו, אך כאשר כלו כל הקיצין,החליט בקו חדש של גיוס כספים,דוגמת תנועת המחתרת הרבולוציונית בימי הצאר ברוסיה :החרמת כספים.

הפעולה הראשונה במסגרת "החרמת כספים" בוצעה בתחילת ספטמבר 1940 בבנק "יפת" בירושלים.חברי הארגון חטפו תיק מלא כסף משליח מפעל ירושלמי,אשר עמד להפקיד את כספי המפעל בבנק.הפעולה צלחה והעשירה את קופת הארגון בסכום נכבד.
ניסיון שני,חטיפת תיק משליח מאפית ברמן בירושלים,היה מוצלח פחות. השליח התנגד והתוקפים נסוגו,אך אחד הבחורים,שלמה יעקבי,נעצר. בפני מסדר הזיהוי במשטרה הוזהר השליח למחוק מזיכרונו את דיוקנו של יעקבי .כך נמנע מלהעמידו לדין ולהטיל עליו מאסר ממושך.גם זהות המחתרת נשארה חסויה.
פעולה אחרת,בה השתתפו מספר מפקדים בכירים,בוצעה ב-16 בספטמבר 1940 בבנק אפ"ק(בנק אנגלו-פלסטין) ברחוב בן-יהודה בתל-אביב.את הפעולה תכנן בנימין זרעוני,חבר המפקדה,מפקד הפעולה היה יהושע זטלר, מפקד אזור ת"א.נוסף השתתפו יעקב אליאב,אליהו גלעדי,משה מולדבסקי, אברהם אמפר,זליג ז'ק מקס גולדמן,שמואל קפלן וגבריאל מסרי-כולם פעילי מחתרתוותיקים.
ביום הX נכנסו לבנק שישה חברי המחתרת חמושים ורעולי פנים,ירו מספר יריות באוויר,גרפו לתרמיליהם 4,400 לירות ארצישראליות והחלו בנסיגה. התפתח מרדף אך הבחורים הצליחו להימלט עם הכסף.מאוחר יותר נאסר יהושע זטלר במצוד נגד אנשי הארגון וזוהה כמחזיק הרכב בו השתמשו "השודדים" בבנק.הוא נידון ל-15 שנות מאסר. הסכום ש"הוחרם" חילץ לתקופת-מהאת הארגון מהמצוקה הכספית.

פעולת "החרמה" גדולה ,אשר לא צלחה ,תוכננה על ידי הארגון ב"בנק עותומן" הערבי בירושלים בקיץ 1941.במקרה זה הלוחמים שהתחפשו לשוטרים בריטים, הביאו את מנהל הבנק מהבית בטענה של חיפוש בגין חשד על עבירה של סחר לא חוקי במטבע זר.כאשר הוא צווה לפתוח את הקופה התברר כי המפתח השני הפותח את הקופה ,נמצא אצל גזבר הבנק.
בינתיים,שומר חנויות בסביבה ,אשר מראה השוטרים עורר את חשדו, הודיע על כך למשטרה ,שהגיעה לבנק במהרה.התפתח קרביריות במהלכו הצליחו הבחורים להימלט,מלבד אליהו עמיקם(סופרו לעתיד של "ידיעות אחרונות" בכנסת),אשר נעצר ונידון לחמש שנות מאסר. באותו לילה היו בקופת הבנק שישים אלף לא"י.

בתקופה זו שלאחר הפילוג ,בה המחתרת הייתה עסוקה בעיקר בהתארגנות וב"הכשרת הלבבות" לקראת המאבק המזוין ,לא היו פעולות ממשיות  נגד השלטון הבריטי, פרט להתקפה אחת בחיפה נגד שלוחת מחלקת העלייה הממשלתית בחיפה.
מחלקה זו בצעה את הוראות ה "ספר הלבן",דהיינו את מניעת כניסת יהודים לארץ-ישראל ואת גירושם .
ההחלטה על פיצוץ הבניין התקבלה לאחר גירוש מעפילי האנייה "אטלנטיק". בתוך הבניין הושתלו מעטפות נפץ, אשר פיצצו את המשרדים והעלו באש מסמכים רבים.
הפעולה עוררה הד חיובי ביישוב ,היות שכל פלגי העם היו מאוחדים בתביעה לפתוח את שערי הארץ למען הצלת שארית הפליטה.

הצעד הבא של המחתרת החדשה אחרי ההתגבשות הארגונית,היה הנחת יסוד רעיוני למלחמת החירות בשלטון הזר.