מאיר נולד כמלמוש גרוס, בן אלכסנדר, בשנת 1925 בעיר אונגור, אז צ’כוסלובקיה. הוריו, היו פליטים שנמלטו מהונגריה לאחר כשלון מהפכת הנפל הקומוניסטית, לאחר מלחמת העולם הראשונה. את מאיר השאירו באונגור והמשיכו לברית־המועצות. לימים הועבר לעיר צברצן שבהונגריה, סודר בבית־היתומים היהודי המקומי ואוּמץ בידי משפחה בשם וינברגר.

מאיר למד בגימנסיה היהודית המקומית, ובגיל 14 נשלח ללמוד בסמינר למורים בבודפשט. עם כיבוש הונגריה על־ידי הגרמנים בשנת 1944, נשלח לעבודת כפיה ביוגוסלביה, ובשלהי אותה שנה שוחרר על־ידי הפרטיזנים. אחרי מלחמת העולם השניה, חזר לבודפשט כדי לסיים את לימודיו. עם תום הלימודים יצא בתור מורה עם קבוצת ילדים לגרמניה.

בשנת 1947 עזב את גרמניה ונסע לפריס, שם פגש אנשי לח”י, התוודע לתורת המלחמה של המחתרת נגד הבריטים והצטרף אליהם. בפריס פעל בשורות המחתרת בתפקידים שונים לארגון סניף לח”י באירופה, עד שהחליט לעלות ארצה. בהזדמנות הראשונה, עם הקמת המדינה באייר תש”ח, הגיע לארץ ישראל והתגייס מיד לצה”ל, לחטיבת “כרמלי”. נטל חלק במיבצע “ברוש”, בחזית הצפון.

לאחר ההפוגה הראשונה, בעת ניסיון להדוף את הכוחות הסורים מראש הגשר במשמר הירדן, אותו כבשו במחטף מפתיע בערב ההפוגה, נפל מאיר בקרב ביום ג’ בתמוז תש”ח, 10 ביולי 1948.

הוא הובא לקבורה בבית־העלמין הצבאי בראש־פינה, לא הרחק ממקום מנוחתו של שלמה בן־יוסף, עולה הגרדום היהודי הראשון בידי הבריטים. מאיר לא הותיר קרובי משפחה.