אהרן נולד בתל־אביב ביום י”ב בשבט תרפ”ז, 15 בינואר 1927 לאביו זלמן דוד ולאִמו פרומה, שניהם יוצאי פולין, יהודים חרדים ואוהבי ארץ־ישראל, שעלו בשנת 1924 והשתקעו בתל־אביב בה חיו מרבית שנותיהם ורק לעת זיקנה עברו להתגורר בירושלים, בה חיו עד יומם האחרון.
תחילה למד אהרן בחדר ואחר־כך בתלמוד תורה בתל־אביב. לאחר שסיים את לימודיו, המשיך ללמוד בישיבת גור בתל־אביב ואחר בירושלים. בבית הוריו קיבל חינוך באוירה יהודית לאומית ומשחר נעוריו קינן בו הרצון העז לראות בקום מדינה עברית חופשית ועצמאית בארץ־ישראל. לכן נענה ברצון ואף בהתלהבות לפנייתו של מכרו, חבר לח”י, נתן גרנביץ’, אשר גייס אותו למחתרת לח”י בשנת .1946 הוא הועסק בעיקר בגיוס חברים, אוהדים ותורמים. בין היתר דאג למצוא מקומות מסתור עבור חברי מחתרת שהיו מבוקשים על־ידי השלטונות הבריטים וכן מקומות אצל אוהדי המחתרת, בהם ניתן יהיה לאחסן נשק. הוא גייס גם רופאים. אהרן נודע לחבריו במחתרת כאיש מסור עד אין קץ, בלב ובנפש, לרעיון תקומת עם ישראל במולדתו.
ביום 1 ביוני 1947 נשא אהרן לאִשה את רחל לבית פוקס. לזוג נולדו שלושה ילדים – בן ושתי בנות ושמונה־עשר נכדים.
לפרנסתו עבד אהרן באריגה והיה בעל מקצוע בתחום זה. עם קום המדינה, התגייס לצה”ל ושרת בחיל האויר, בבית־חולים דג’אני ביפו, עד גמר מלחמת הקוממיות. אחרי המלחמה עבד כפקיד בבנק המזרחי.
בשנת 1995 חלה אהרן במחלה ממארת ונפטר ביום ה’ באדר ב’ תשנ”ה, 7 במרץ 1995. הניח אִשה, שלושה ילדים ו־18 נכדים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית־העלמין בהר תמיר, על יד הר המנוחות בירושלים, בחלקה החסידית.