קורח יוסף – "שאול"

עריכה : שרגא לביא  (שלמה )
מראיין : בנימין גפנר ( אמיר )

‏יוסף נולד בצנעא שבתימן ביום ו' בסיון תרפ"ט, 14.6.1929 ‏,
להוריו הרב עזרא קורח והרבנית נעמי. המשפחה עלתה לארץ- ישראל בשנת1930 ‏ עם שלושה ילדים. בארץ נולדו להם עוד תשעה ילדים. אביו היה רב בבית הדין הרבני בתל-אביב, אמו היתה
עקרת-בית, שטיפלה ב 12- ‏ילדיה ועסקה בצרכי ציבור. סבו, הרב חיים קורח, היה הרב הראשי של יהודי תימן, היתה בידיו תעודת הסכמה למינויו, חתומה על-ידי 70 ‏רבנים מקומיים. סבו מצד אמו , הרב יוסף יצחק-הלוי היה רבה של שכונת נורדיה בתל-אביב. המשפחה גרה בשכונת מנשיה בתל-אביב, על גבול יפו.
בשנת 1935 ‏היו הוריו בין 200 ‏המשפחות המייסדות את שכונת
התקוה, שהוקמה על-ידי ק.ק.ל ..

ש. יוסף קורח, הואל נא לספר מתי התגייסת ללח"י ובאילו נסיבות ומדוע התגייסת
ללח"י ?
ת. התגייסתי ללח"י בתחילת שנת 1946. פנה אלי אדם שהציג את עצמו כאיש לח"י וספר לי שהוא עצמו נעצר בעבר על ידי הבריטים .
באותה תקופה למדתי בבית ספר תיכון בכתה י"א והסברתי לו, מספר פעמים, שאני עסוק בלימודי וקשה לי להצטרף לארגון, מה גם שאני עדין לא מכיר את צדקת הרעיון והדרך של התנועה, אך הוא לא הרפה ממני והמשיך לבוא אלי מספר פעמים נוספות.
המגייס דובב אותי בשקט נפשי והמשיך להסביר לי את האידאולגיה של הארגון עד שלבסוף שוכנעתי להתגייס ללח"י.

ש. מה היה בהתחלה, מי היה האחראי עליך ובמה הועסקת ?
ת. האחראי הראשון שלי היה יועד (פתחיה זלבנסקי) שהיה אחראי על התא שלנו שמנה כ- 6 אנשים ומתוכן היו 2 בחורות.

ש. במה הועסקת ?
ת. בתחילה קבלנו, למעשה, הרצאות אידיאולוגיות ולמדנו את אבני היסוד של הארגון, עד שהיו בטוחים, שאנו משוכנעים בדרך ורק אז שבצו אותנו כמדביקי כרוזים וכמפיצי חומר של לח"י.
נהגנו להדביק כרוזים בתל אביב ובראשון לציון.

ש. האם ההדבקה התנהלה בלווי מזויין ?
ת. בהתחלה התבצעה הדבקת הכרוזים בלי לווי מזויין, אבל בשלב מאוחר יותר כאשר רבו הסכנות, אמרו לנו שמלווים אותנו חברים נושאי נשק ואל לנו לדאוג.

ש. מלבד בהדבקה ובהפצה במה עוד הועסקת ?
ת. הועסקתי בגיוס.

ש. ספר לנו איך היא התבצעה ?
ת. מסרו לי כתובות של נערים שאליהם נגשתי וניסיתי לדבר על לבם שיצטרפו לארגון.

ש. מה אמרת להם ?
ת. הצגתי את עצמי כאיש ארגון לח"י ומיד נגשתי לענין העיקרי. אמרתי לו מדוע הדרך שלנו נכונה וכי אני מוכן להמשיך ולהסביר לו זאת ביתר הרחבה.
חלקם בתחילה לא הסכימו, אבל בהמשך הם הסכימו לשמוע מה בפינו, מסרתי להם חומר קריאה ובקשתי מהם שיקראו אותו ובאם יהיו להם שאלות שישאלו, ומי שהגיע עד לגיוס בפועל הועבר לאחראי עלי.

ש. מה היו הספקות שלהם, בדרך כלל, ועל מה הם התוכחו איתך ?
ת. חלקם טענו בעיקר שאנחנו רוצחים וכי ידנו קלה על ההדק, טענו כי אנחנו משתמשים בנשק ולא כמו ההגנה שאינה עושה זאת.

ש. אני מופתע ששלחו אותך לאנשים אלה ?
ת. מדוע ?

ש. כי חשבתי שישלחו אותך לאנשים המוכנים פחות או יותר להצטרף ?
ת.לאו דוקא, אני לא יודע למה נשלחתי לאנשים אלה, אבל כפי הנראה המליצו עליהם.

ש. ספר על המאסר שלך ?
ת. לאחר ערב שבו היתה לנו פעולה- פגישה עם כל חברי התא, הפצנו חומר של התנועה לתוך תיבות דאר, שבסיומה התכוננתי ללכת הביתה.
השעה 11 בלילה, גרתי אז בשכונת התקוה, נסעתי באופנים וכדי להגיע הביתה נסעתי בדרך כלל דרך הכביש הרשי של השכונה ושם ראיתי שיש יותר מדי אנשים שמוכרים לי וחששתי שמא הם יחשדו בי שאני חבר תנועה מחתרתית, או משהו כזה, ולכן החלטתי ללכת בדרך שקטה יותר- דרך הפרדסים ומשם המשכתי ברחוב שקט ובדיוק שם נתקלתי בשיירה של קומנדקרים ומשאיות מלאות בחיילים בריטים. הם עצרו אותי, ולמזלי הרע, בתיק שנשאתי עלי נשאר בתוכו חומר עם מעטפות וכרוזים שאמור הייתי להפיצם למחרת היום, ומשום מה, כפי הנראה בטעות, השארתי אותם בתיק במקום להחביא אותם באיזה שהוא מקום מסתור.
הבריטים שעצרו אותי, ערכו עלי חפוש והעלו אותי למשאית. הם גילו את המעטפות ושאלו אותי מה זה ואני השבתי להם שמצאתי אותם בדרך. הם כמובן לא האמינו לי ולקחו אותי לבולשת הבריטית (סי.אי.די.) . השעה היתה בסביבות 12 בלילה .
הבלשים חקרו אותי עד שעות הבוקר כאשר החקירות היו מלוות בסטירות ומכות.
הם שאלו אותי מי האחראי שלי ואם אני משתייך לארגון האצ"ל או ללח"י.
הם דרשו ממני שאספר להם על המפקדים שלי , מה עשיתי ואיפוא מצאתי את הכרוזים ומה פתאום מצאת? בודאי מי שהוא נתן לך אותם.

ש. הם דברו עברית ?
ת. כן, הם דברו עברית צחה.

ש. מה היה אחר כך ?
ת. לאחר החקירה הם הכניסו אותי לקישלה – בית סוהר שנמצא ביפו, ליד מגדל השעון, לתוך תא שבו ישבו פושעים ועבריינים פליליים ושם נאלצתי לישון על מזרון עם כנים וחרקים אחרים.

ש. האם ערכו חפוש בביתך ?
ת. הורי אמרו לי כי ערכו חפוש בבית, אבל רק לאחר מספר ימים. ההודעה להורי על מאסרי נמסרה להם רק כעבור 3 ימים, והיה זה רק במקרה כאשר שוטר שהכיר אותי והיה שם בבית הסוהר הודיע להורי על מאסרי. הבריטים ערכו חפוש מדוקדק אצל הורי והפכו את כל הבית כדי למצוא דבר מה.

ש. ספר על המשפט שלך ?
ת. הייתי עצור בלטרון עד למשפט. ביום המשפט הוכנסתי לתוך מכונית פרטית, כשאני כבול, והיו צמודים אלינו 2 משורינים, אחד מאחור והשני מלפנים וכך הגעתי לבית המשפט.
בבית המשפט ישבו בדין 3 שופטים. גדעון האוזנר, שהיה לימים חבר כנסת, הועמד ללמד עלי סנגוריה, כך הוא הציג את עצמו בפני, ובו במקום הוא הציע לי להודות באשמה שאני חבר בלח"י ואני לקחתי את הכרוזים ואם כך אנהג הוא מבטיח לי שאני אצא בעונש קל בלבד.

ש. מה ענית לו ?
ת.אמרתי לו שבשום אופן אני לא מוכן להודות שאני חבר לח"י ואני מצאתי את החבילה של הכרוזים במקרה ואני לא יודע שום דבר על מחתרת כלשהי.
כך היה קו ההגנה שעליו הנחו אותי האחראים עלי בבית המעצר בלטרון וזאת משום שכאיש לח"י הייתי צפוי לעונש כבד.

ש. מה היה במשפט ?
ת.את המשפט דחו כמובן, כי גדעון האוזנר הודיע שהוא לא מוכן להגן עלי.
ורק לאחר שבועים שלושה התקיים המשפט, שבו לא הייתי מיוצג על ידי עורך דין.
בהנחיות שקבלתי, מהאחראי עלי בלטרון, נאמר לי כי עלי להופיע לבוש במכנסים קצרים, כדי שאראה כילד, ובמהלך המשפט עלי למרר בבכי.
בהופעתי הראשונה בבית המשפט לא בכיתי ועניתי על השאלות שנשאלתי, אך בפעם השניה בכיתי וכפי הנראה זה השפיע על השופטים שפסקו לי מחצית שנת מאסר.

ש. מה היתה האוירה בבית הסוהר המרכזי בירושלים, שם ישבת, ומה זכור לך מהישיבה שם ?
ת.כשהגעתי לבית הסוהר לא ידעתי היכן להכנס, כי בבית המשפט טענתי שאני לא חבר בלח"י ואף איש, החבר בארגון זה או אחר, לא רצה לקבל אותי לתאו, אך בסופו של דבר, בעודי עומד במסדרון, קורא אלי מתאו אנשל שפילמן, בוא ותכנס לחדר הזה ונכנסתי. אני זוכר קודם כל את האוירה המיוחדת והמרשימה ששררה שם, הרגשתי שאני נמצא ממש בתוך משפחה כאשר כל אחד מהם היה אישיות בפני עצמה. כל הנוכחים, החל באנשל שפילמן וכלה באחרים, היו אנשים שידעו מה שהם רוצים, הם היו אנשים חזקים, ראית שבפניך עומדים אנשים הנחושים באמונתם.

ש. זה הוסיף לך ?
ת.מיד במקום הרגשתי את המציאות.

ש. מה היה שנה לאחר תום מחצית השנה של מאסר שפסקו לך ?
ת.כשריציתי את עונש המאסר של מחצית השנה, כלומר 4 חודשים לאחר נכוי השליש, אז במקום להשתחרר הם החזירו אותי ללטרון. הם היו בטוחים שאני איש לח"י ואנשים מסוג שכזה לא משחררים כלל.

ש. את מי אתה זוכר מאנשי לח"י שישבו בלטרון ?
ת.קשה לי להזכר בשמות האנשים.

ש. איך היה בעתלית ?
ת.בעתלית היה ממש נעים, היה זה כמו להיות בקבוץ.

ש. ידעתם שהאנגלים עוזבים ?
ת.ידענו שהאנגלים עוזבים את הארץ ויותר מזה, אנשים התחילו לברוח משם בסיטונות, הם היו מוצאים מסתור בתוך משאיות שהביאו לנו ירקות וכך נמלטים לחופשי.

ש. מתי שוחררת ?
ת.אני שוחררתי ביום 10.5.48 , מספר ימים לפני עזיבת הבריטים את הארץ.