יצחק נולד בעיירה פטרוהה בהונגריה בשנת 1898. הוא השתתף במלחמת העולם הראשונה כקצין בצבא האוסטרו הונגרי. עם שחרורו מהצבא, נרתם מיד לארגון הסתדרות ציונית בעיר אונגור ולייסודן של קבוצות צופים יהודים ציוניים. בשנת 1921 נרשם ללימודי הנדסה באוניברסיטת בודפשט. הוא השתתף בהפגנות הסטודנטים בשנת 1923 והקים ארגון סטודנטים להגנה על זכויותיהם. לימים הקים מחדש את תנועת הנוער הציונית ‘קדימה’. בשנת 1927 התמנה על ידי זאב ז’בוטינסקי לנציב בית”ר בהונגריה. בין יתר עיסוקיו, כיהן כמנהל סניף קרן היסוד בהונגריה. באותן שנים נטל חלק פעיל בארגון הנוער היהודי בהסתדרות הציונית בכל רחבי הונגריה. השתתף בקונגרסים ציוניים. בשנת 1930 הוזמן לראשונה לסיור לימודים בארץ ישראל. לאחר שובו להונגריה, פעל בסלובקיה מטעם קרן היסוד.

בשנת 1935 החליטו, הוא ואשתו מרים, ציונית נלהבת כמוהו, לעלות לארץ ישראל. את מרים הכיר עוד בשנת 1923, בעת הרצאה על הציונות.

מרים נולדה בשנת 1902 בבודפשט. היא שאפה ללמוד רפואה, אך בגלל ה’נומרוס קלאוזוס’, שמנע מיהודים להתקבל לאוניברסיטאות, נאלצה לוותר על תכניותיה. היתה פעילה בהדרכת הנערות בתנועת ‘קדימה’, ולימים פעלה בבית”ר ועסקה במתן הרצאות בחוגי נשים יהודיות. היא נישאה ליצחק בשנת 1927 ונולדה להם בת.

עם עלייתם ארצה, התיישב הזוג בחיפה, שם הקים יצחק וניהל בית חרושת לקרח. הוא המשיך בפעילותו הציונית והחברתית ונבחר כחבר מועצת הדר הכרמל. השתתף ביסודה של התאחדות עולי הונגריה וביסוד התאחדות ותיקי ה’מכבי’.

בשנות הארבעים הראשונות הצטרף ללח”י באמצעות צבי פרונין, מראשי לח”י, שהיה מבוקש על ידי הבולשת הבריטית.

יצחק ומרים הזדהו ללא סייג עם דרכה של לח”י והושיטו את עזרתם בכל תחום שנדרש מהם. הם נמנו על האנשים היותר מסורים ונלהבים שפעלו בלח”י באזור חיפה בתקופת מלחמת המחתרות בכובש הבריטי. ביתם שימש למפגשים חשאיים של חברי המחתרת. יצחק היה איש הדר למופת ולאומי בכל רמ”ח אבריו. הוא גם לא נמנע, בעת הצורך, מלהושיט עזרה לאנשי האצ”ל וה’הגנה’.

אחרי הריגתו של המתווך ברנדוט, נעצר יצחק על ידי שלטונות ישראל והוחזק במעצר שלושה שבועות.

יצחק נפטר בכ”ט בסיון תשנ”ב, 30 ביוני 1992 בגיל תשעים וארבע. מרים נפטרה ביום ה’ בשבט תשס”ג, 8 בינואר 2003. שניהם הובאו למנוחות בבית העלמין שדה יהושע בחיפה.