משה נולד בשנת 1923, בשמחת תורה תרפ”ד בעיירה פרשוב, סלובקיה, להוריו יהודה ומלכה אייזנשטטר. אביו עסק במסחר. בנעוריו היה חבר ב”השומר הצעיר”. למד בבית־ספר תיכון, אך לימודיו נקטעו עם כיבוש סלובקיה על־ידי הגרמנים. הוא נלקח למחנה עבודה בו חי בתנאים קשים. עם חיסול המחנה וגירוש היהודים, נמלט עם שני אחיו בעזרת תעודות מזוייפות, וחיו כנוצרים בזהות שאולה בשנים 1941–1945, מתוכן שנתיים בתוך בונקר שנחפר ביערות.
בפברואר 1945, לאחר נסיגת הגרמנים, יצא לרומניה, כדי לעלות לארץ ישראל. מאחר שממשלת רומניה נכנעה לדרישת האנגלים וסגרה את נמל קונסטנצה, עבר משה לצרפת כדי לעלות משם לארץ. בדרכו לצרפת, הצטרף במינכן לארגון “נחם” (נוער חלוצי מאוחד) וטיפל בריכוז יתומים יהודים ובהכשרתם לעלייה.
בשנת 1946 עלה לארץ כמדריך עם עוד יתומים, משה נכלא במחנה רפיח ומשם הועבר ללטרון. בלטרון נפגש עם אנשי לח”י, הושפע מהם והביע הזדהות אידיאולוגית אתם. שוחרר בפברואר 1947 בתנאים מגבילים של התייצבות יומיומית במשטרה. בתקופה זו גויס ללח”י בכינוי “יוסף”. עבר קורס רעיוני, קורס נשק, פעל במחלקת הפעילות וצורף למחלקת המודיעין (מח’ ו’). לימים הפסיק להתייצב במשטרה, ירד למחתרת והיה מבוקש על־ידי הבולשת. בספטמבר 1947 הועבר על־ידי מרכז לח”י לירושלים. פעל במודיעין, השתתף בקרבות על ירושלים.
לאחר ההתנקשות בחיי הרוזן ברנדוט, נעצר ונכלא ביפו ובעכו, ושוחרר עם אחרוני עצורי לח”י אחר שביתת רעב. התגייס לצה”ל ושימש מדריך בבית־ספר לחי”ר. עם שחרורו החל לעבוד במשרד המסחר והתעשיה, בו שימש בתפקידים אחראיים, ביניהם ממונה ארצי על מל”ח (מזון). שירת במילואים. השתתף במיבצע “קדש” ובמלחמות יום־הכיפורים ומלחמת שלום הגליל, וזאת למרות גילו. הוא נשוי ליונה לבית ארציאלי, חברת אצ”ל לשעבר, שהשתתפה בהגנה על צפת וזכתה באות מידי יגאל אלון. היא שימשה במשרד החינוך בתפקיד מנהלת אולפן לעברית לעולים ובחינוך מבוגרים.
בנותיו: שולמית, חברת קבוצת אושה, אפרת, פרקליטה במשרד המשפטים; ורות הממשיכה בדרך אמה, כמורה לעברית באולפן לקליטת עלייה. למשה ונכדים.
