יעקב נולד בחברון בשכונת אבו־בסל בשנת 1928 לאביו שלמה ולאִמו דבורה. משפחתו נמצאת בארץ חמש מאות שנה, מאז גרוש ספרד. הבית היה מסורתי. אחרי פרעות 1929 עקרה המשפחה לירושלים כפליטי הטבח בחברון, אך חזרה לחברון בשנת 1930, יחד עם עוד כמה משפחות. בפרעות 1936 נאלצה המשפחה לחזור שוב לירושלים.

יעקב למד בתלמוד תורה מזרחי. בגיל 16 התגייס למשטרת הישובים ושירת באזור ירושלים. בשנת 1946, בהיותו בן 18, גויס ללח”י, אולם בגלל היותו במשטרת הישובים “הקפיאו” אותו. את ידיעתו בנשק ובחומרי חבלה רכש בעת שירותו במשטרת הישובים.

אחרי החלטת האו”ם ביום כ”ט בנובמבר 1947 על חלוקת הארץ למדינה יהודית ולמדינה ערבית, התפטר יעקב מהמשטרה ונכנס לפעילות מלאה במחתרת. הוא השתתף בפעולות בירושלים, בין היתר בניסיון הפריצה לעיר העתיקה, בה נפצע ברגלו, בפעולת ברקליס בנק, שם נפצע מרסיס ליד עינו, בכיבוש נוטר־דאם, בהתקפה על דיר־יאסין ובעין־כרם, וכן בפעולה האחרונה של לח”י באזור ירושלים: כיבוש בית־איקס, בפיקודו של יהושע כהן.

אחרי שמתווך האומות המאוחדות, הרוזן השוודי ברנדוט, הוצא להורג על־ידי קבוצת אנשי לח”י, נאסר יעקב וישב עם רבים אחרים מחבריו ביפו ואחר־כך בעכו.

לאחר שהשתחרר מהמאסר, בעקבות החנינה הכללית, גוייס לצה”ל, עבר קורס להגנה אנטי־אווירית ושירת בחיל האוויר.

בשנת 1951 נשא לאִשה את רחל לבית חברי ונולדו להם שלוש בנות. אחרי המלחמה עבד כשרברב. בשנת 1956 הצטרף למושב נורדיה של תנועת החרות, ליד נתניה.

יעקב נפטר ביום כ”ג בשבט תשע”ב, 16 בפברואר 2012 והובא למנוחות בבית העלמין נורדיה בנתניה.