צבי, בן יעקב ויונה, נולד בשנת 1917 בחוטין בסרביה, (שהיתה חלק מרומניה בין שתי מלחמות העולם). אביו היה סוחר תבואה. צבי למד בבית־ספר “תרבות”, ולאחר־מכן החל ללמוד בבית־ספר למסחר. משנת 1933 עד שנת 1939 היה מדריך בתנועת בית”ר. שם הכיר את דבורה אשתו לעתיד, שהייתה אף היא מדריכה באותו מועדון. בשנת 1939 עלה ארצה בעליה ב’ (עליית “אף על פי”) באניה “קטינה”.

צבי הגיע לחוף כפר ויתקין, עלה מיד לגליל, לפלוגת בית”ר, שם עסקו בחקלאות ובשמירה במשמר־הירדן וביסוד־המעלה. משפחתו נשארה בגולה. הוריו ניספו בשואה. אחיו, אחותו וחברתו דבורה הגיעו ארצה לאחר הקמת המדינה. מיד עם הַגיעוֹ התגייס לאצ”ל. עם הפילוג עבר ללח”י. היה פעיל בחיפה, עסק בעיקר בהדבקת כרוזים. בשנת 1942 נעצר על־ידי הבריטים. היה במעצר במיזרע, לטרון ועכו.

היה בשילוח הראשון של 251 העצורים, שהוגלו מארץ ישראל לאפריקה, ביום 19 באוקטובר 1944 הוחזק במחנות המעצר באריתריאה, סודן, ושוב אריתריאה.

חזר עם אחרוני גולי קניה למדינת ישראל ביום 12 ביולי 1948. עם שובו התגייס לחיל השריון, אז גם נשא את דבורה לבית רוזנברג, שהגיעה לארץ כעולה בלתי לגלית, נשלחה למחנה עתלית ואחר־כך לקפריסין. היא השתחררה כמו צבי בשנת 1948 ואז נישאו ונולדה להם בת.

לאחר שהשתחרר מהצבא המשיך להיות אזרח עובד צה”ל באותו חיל. היה פעיל כל השנים במחנה הלאומי, הביע את רחשי לבו לאירועים היסטוריים ולמהלכים פוליטיים בכתיבת שירים. כמו־כן כתב שירים על עיירת הולדתו, חוטין.

היה פעיל בתנועת “התחיה”. במשך הזמן הקצין יותר ויותר, ובסוף ימיו נמנה על אנשי הרב כהנא. היה ער ומעורב בכל מה שקרה במדינה.

צבי נפטר ביום כ”ח בטבת תשנ”ו, 2 בינואר 1996 ונטמן בבית העלמין סגולה, בפתח־תקוה