סווט צבי – שחר

שם מלא: סווט צבי
כינוי בלח"י: שחר
תאריך לידה: 1921
תאריך פטירה: 1993
ארץ ועיר לידה: פולין, ביטען
 

צבי נולד ב־1921 בעיירה ביטען שבפולין – הבכור בין חמישה בנים. לימודיו היו, כמקובל באותם ימים, לימודי יהדות ב"חדר". בגיל 16 שמע את נאומו של זאב ז'בוטינסקי בוורשה והשתכנע שיש לצאת את אירופה ולעלות ארצה. הצטרף לתנועת בית"ר והחל בהכנות לעלייה לארץ, כחלוץ לפני משפחתו. עזב את פולין, בלי לדעת, כי הוא מקדים ויוצא ערב שואת יהדות פולין ושהוא נפרד ממשפחתו לעולם. בשנת 1939 עלה באופן בלתי לגלי לארץ על ספינת המעפילים "פאריטה". לאחר תלאות בים, כתוצאה מההסגר הבריטי, הצליחו צבי וחבריו להשתלט על האניה, פרצו את ההסגר והעלו את הספינה על החוף בתל־אביב.
הם נתפסו בידי הבריטים והובלו למעצר בעתלית.
צבי התגייס לצבא הבריטי וכדי שׁלא לשרת בתפקיד עורפי, התנדב ליחידת הקומנדו, במסגרתה שירת ולחם בחבש, במּצרים ובחזית המידבר המערבי. לאחר הפלישה לאיטליה, נשלח למשימות מיוחדות מאחורי קווי האויב בּאלבניה ועם הפרטיזנים של טיטו ביוגוסלביה. בקו החזית של נהר הפו באיטליה, במהלך פטרול, עלה צבי, ב־14.4.1945, על מוקש ושׁתיּ רגליו נקטעו.
הצטרף ללח"י והיה פעיל במשימות שונות, לרבות חיסולוֹ של הלורד מוין במצרים, וזאת עוד בהיותו בשירות בצבא הבריטי. כשחזר ארצה, התחתן עם רות לבית זיידנברג והמשיך בפעילותו במחתרת בכל דרך, למרות נכותו הקשה. הוא השתתף בשוד ברקליס בנק בתל־אביב, בפיצוץ הרכבת בחיפה ועוד.
בפרוץ מלחמת השחרור, גוייס לצה"ל, לחטיבה 8, ושימש כקצין מיבצעים וכיועץ לפעולות קומנדו ליצחק שדה ולמשה דיין. השתתף במיבצע כיבוש שדה התעופה בלוד ושיחרור לוד ורמלה.
צבי מעולם לא ראה עצמו נכה, ובשנת 1950 יזם והקים חווה חקלאית, "דגנים", בצפון הנגב (במקום בו עומדת היום ישיבת מרכז שפירא). בחווה עסק בגידולי שדה, בעיקר תירס וכותנה ומשק בקר.
בשנת 1967 התפרסם סיפרו האוטוביוגרפי "בנתיבי קומנדו".
בשנת 1970 עזבו רות וצבי את ביתם במרכז הארץ וירדו לנואייבה שבסיני, שם הקימו, לצד תחנת הדלק, את ביתם, תוך שהם מתקבלים באהבה גדולה על־ידי הבדווים, תושבי המקום. לצבי ולרות נולדו שתי בנות: דבי ונונה, שלושה בנים: מיקי, רמי ויאיר ושבעה נכדים.
מלחמת יום הכיפורים פרצה והיכתה קשות את צבי ומשפחתו – משלושת בניו, קציני שריון, שניים נלחמו ונפצעו, ובנו השלישי, יאיר, נפל בקרב ברמת הגולן.
צבי, ניצול יחידי מכל בני משפחתו, לוחם קומנדו ומחתרת, לא התאושש ממכת השכול, נפטר ב־ח' בחשון תשנ"ד–.22.10.1993