מרדכי נולד בשנת 1930 בנחלת ציון בירושלים לאביו, יעקב עבוד לוי, שנמנה על מגני השכונה, ולאמו, רחל לבית עג’מי, מירושלים. בן יחיד שגדל מגיל רך אצל סבתו. אביו היה סתת ושרת במשטרה כשוטר מיוחד. למד בחדר והחל לעבוד בגיל צעיר מאד.

בהיותו בן 15 הצטרף ללח”י. כשאר הנערים והנערות, החל אף הוא את דרכו במחתרת בהדבקת כרוזים. אחרי שעבר אמוני נשק, צורף לחטיבה הלוחמת. בפעולה הראשונה בה השתתף, הצליח עם חבריו להחרים ארבעה טומיגנים, באַיימם על שוטרים בריטים ברחוב המלך ג’ורג’. פעולה נוספת בה נטל חלק מרכזי, הייתה שחרור תריסר אסירי לח”י ואצ”ל מבית־הסוֹהר המרכזי בירושלים. בפעולה זו שלושה חברי מחתרת, וביניהם מרדכי, התחזו לפועלי מע”צ וסייעו לאסירים, שחפרו מנהרה מתאיהם אל תעלת הביוב, לצאת אל החוֹפש. מרדכי הרים את מכסה הביוב והזהיר את מתתיהו שמואלביץ, שהיה ראשון הבורחים, מפני שוטר בריטי שצפה על המקום. הוא נכנס אל בור הביוב ומסר את בגדי העבודה של מע”צ לבורח, שהצליח לחמוק במסווה זה מבלי לעורר חשד. אחריו נחלצו עוד 11 בורחים.

הבריטים עצרו את מרדכי לחקירה ואף כלאו אותו בלטרון, אלא שלאחר ימים מספר שוחרר בשל גילו הצעיר. סמוך לעזיבת הבריטים את הארץ, נימנה על חוליה שפעלה נגד מטרות ערביות בעיר, ופוצצה, בין השאר, בתים ששימשו כעמדות לצלפים ערבים בקטמון ובמלחה. באחת הפעולות, נפצע בגבו.

למרות נכותו, התגייס בשנת 1951 לצה”ל, שרת בין היתר במדי משטרה במובלעת הר־הצופים. אחרי שנה שוחרר כבלתי כשיר לשרות, אולם רק אחרי פנייה לבג”צ הוכר כנכה צה”ל. לאחר שחרורו עבד בעיריית ירושלים ולאחר 20 שנות עבודה יצא לפנסיה מוקדמת בשל מצב בריאותו.

בשנת 1954 נשא לאשה את יפה לוי. להם שלושה בנים, שלוש בנות, ונכדים. אחד מבניו נקרא ע”ש דרור, חבר לח”י שנפל בשייח באדר, ושם אחת מבנותיו עופרה, ע”ש חברת התנועה שגייסה אותו ללח”י.