פנחס נולד להוריו יחיא (זכריה) ויונה כהן בחנוכה תרצ”ג, דצמבר 1932, בקהיר שבמצרים, בן זקונים למשפחה בת 9 ילדים. ההורים, ילידי תימן, עברו לגור במצרים לתקופה מסויימת ובשנת 1933 עלו לארץ והתגוררו בכרם־התימנים בתל־אביב. המשפחה היתה דתית לאומית. התפרנסו בעיקר מעבודת האם והמצב הכלכלי היה קשה.

פנחס למד בתלמוד־תורה ולאחר שנפטרו הוריו, עבר בגיל 14 לכפר חיים, במסגרת המפעל להכשרת ילדי ארץ־ישראל של עליית הנוער, ושהה שם בשנים 1946–1948. הוא אומץ על־ידי משפחת בילנסקי, חברי המושב, שהיו קשורים מאד ומסורים לאדמתם, שם שאב וינק אהבה עזה לאדמת הארץ.

כנער מתבגר עבד ולמד בכפר. נשא בעול ועזר למשפחה המאמצת בעבודה בשדה, ברפת ובלול. פנחס היה נער רחב כתפיים, גבוה, זקוף וחייכני, אהב לעסוק בספורט, במיוחד רכיבה ושחיה. היה חבר הנוער העובד במושב וקיבל חינוך צבאי במסגרת הגדנ”ע: קַפּ”פּ, גלישה בחבל ממגדל המים, איתות ושימוש בנשק.

בשיחותיו עם חבריו הקרובים, הביע נטייתו לתנועת המחתרת לח”י. פנחס – האח הצעיר של אהרן כהן, פעיל הלח”י, שנשלח מטעם ההנהגה למצרים ושל פרחי, שנפל בחנוכה תש”ט בשורות חטיבה 8 בעוג’ה־אל־חפיר – המשיך בנאמנות את דרכם של אחיו. הוא הצטרף ללח”י ולנווה־יאיר שבנגב המערבי, כתגבורת מטעם הדור הצעיר של לח”י.

פנחס נפל על משמרתו כעובד אדמה עברי בשדות נוה־יאיר. ביום א’ בטבת תש”י, 21 בדצמבר 1949, בדיוק במלאת לו 17 שנים. הטרקטור בו נהג עלה על מוקש שהטמינו מתנקשים ערבים.

פנחס נטמן בבית־העלמין בנחלת־יצחק.