יעקב נולד ביום ב’ בתשרי תרע”ב, 24 בספטמבר 1911 בעיירה בבסרביה לנפתלי ורחל, שמוצאם ממשפחה דתית שורשית. הסב מצד האם, חיים חסין, היה הרב הראשי באזור חטין, וכן דודו. הסב, יעקב טרכטנברוייט, היה חקלאי, שחכר אדמה אצל פריץ ומסר אותה לעיבוד לאיכרים. אביו של יעקב, נפתלי, היה יערן. מנישואיו נולדו לו תשעה ילדים. בתקופת המהפכה הבולשביסטית ברחו הוריו עם כל ילדיהם לבסרביה שבשלטון רומניה והתיישבו שם.

כבן למשפחה מסורתית יהודית לאומית למד יעקב בבית ספר עברי, ועוד בשחר ילדותו הצטרף לתנועת הנוער של בית”ר ונימנה עם ראשוניה ופעיליה. שימש כמפקד, מדריך, ומארגן מחנות וכנסים. הוא ראה בהגשמת הרעיון הציוני את משוש חייו, וטבעי היה שעוד טרם מלאו לו 20 שנה, החליט לעלות לארץ ישראל, תוך התגנבות דרך הגבול הסורי, כשהוא מחופש לרועה צאן. לארץ הגיע בשנת 1930.

בארץ המשיך את פעילותו בבית”ר והצטרף לפלוגות העבודה של בית”ר בראש פינה ובכפר סבא, בה נתמנה למפקד הפלוגה. בעת משפט ארלוזורוב, הואשם בזדון “כמארגן הרצח”. בשנת 1936 שב לביקור משפחתי בבסרביה, ולאחר היכרות מחודשת עם צפורה לרנר, נשא אותה לאשה. בשמחת תורה 1937 הגיעו בני הזוג ארצה והקימו את ביתם בתל אביב.

יעקב עבד כטפסן מקצועי, כי התעקש לעבוד בבניין. “באתי ארצה לבנות את הארץ ולא להיות עכבר ניירות”, נהג לומר. הוא עבד גם בחקלאות, בשמירה בפרדסים ובסלילת כבישים. את כל חייו הקדיש לתנועה הלאומית. היה מראשוני הסתדרות העובדים הלאומית וחבר באצ”ל, ועם הפילוג הצטרף ללח”י. השתתף בהפגנה הגדולה נגד הספר הלבן בשנת 1939 והוריד את הדגל הבריטי ממשרד העלייה שנמצא במוזיאון תל אביב. היה פעיל במשך כל השנים עד קום המדינה.

הוא נאסר תכופות במשך השנים וישב בכל בתי הכלא: עכו, מזרע ולטרון. לבסוף שוחרר, לאחר התערבויות המשפחה והמוסדות. לאחר שחרורו התחיל לעבוד בהסתדרות העובדים הלאומית וניהל את קופת “עמל”. לאחר הקמת המדינה, ניהל את בנק הלוואה וחיסכון בנתניה. כאן נולדו לו שני בניו: יהונתן ודוד, אותם חינך ברוח הציונות הלאומית ואהבת המולדת. לימים ישרתו הבנים בצה”ל בחטיבת הצנחנים ובסיירת מטכ”ל כרופאים.

יעקב נפטר ביום ג’ בניסן תש”ו, 29 במרץ 1990 ולפי בקשתו הובא למנוחות בבית העלמין בנתניה.