ישעיהו נולד ביום ט”ו באב תרע”ו, 15 באוגוסט 1916 בעיירה טָיָה, במחוז טוקאי, עיר היינות המפורסמת בהונגריה. משפחתו הייתה דתית מסורתית. להוריו נולדו שלושה בנים ובת, האב עסק בפחחות בניין. בילדותו, הכניס אותו אביו ללמוד ב”חדר” ואחר סיים את בית הספר העממי בעיירה. בגיל בר־מצוה התייתם מאמו ואביו נישא בשנית. המשפחה, שגדלה בשתי בנות נוספות, עברה לבודפשט.

ישעיהו שבפי כולם כונה “שוני”, למד והתמחה במקצוע הפרפומריה, בו עבד למחייתו עד לעלייתו ארצה. בתקופה זו של חייו, התוודע לציונות והיה פעיל בתנועת בית”ר. מסירותו ופעילותו בתנועה קידמוהו עד מהרה בסולם התפקידים. בגיל 20 התמנה לקצין נציבות בית”ר בהונגריה והיה לאחד האנשים המרכזיים בתנועה. הוא נכלל בין השבעה שהצטרפו לעלייה הבלתי לגלית “אף על פי”, שאורגנה על ידי שלטון בית”ר בשנת 1937 מהונגריה. הקבוצה יצאה דרך הדנובה לווינה ומשם לים האדריאטי, יוון והים השחור והגיעה לחופי הארץ בערב שמחת תורה. ישעיהו התגייס לפלוגת העבודה של בית”ר, שירת בנחלת יצחק, ולימים היה מפקד הפלוגה ברחובות. בפלוגה גויס לאצ”ל ועם הפילוג הצטרף ללח”י.

בלח”י עסק בריכוזם וגיוסם של אוהדים למחתרת. דאג לאחסונם של מבוקשים ופצועים. לגיוס כספים, לארגון מקומות עבור קורסים לנשק ולעזרה ראשונה. כמנהל “בית האזרח” ברמת גן, העמיד לרשות המחתרת את האולם לפעילות מלאה. במאי 1948 התגייס לצה”ל עם חטיבת לח”י ושירת כסמל בגדוד 82 בחטיבה 8. ישעיהו נפצע קשה בקרב על עוג’ה אל חפיר וכל חייו סבל מפציעתו. הוכר כנכה צה”ל ובעל עיטור לח”י.

ב־1941 נשא לאִשה את צפורה גדנסקי, אף היא חברת לח”י, שליוותה אותו בדרכו ובכל. לאחר שחרורו מצה”ל, התיישב במושב משגב דב ובמשך עשרות שנים עסק בגידול תוצרת חקלאית. מילא תפקידי ניהול בכפר והיה ראש המועצה האזורית גדרות.

שכל את בנו בכורו, זאב, אשר נפל בקלע, בכיבוש רמת הגולן, במלחמת ששת הימים, ומאז לא התאושש מהמכה.

צפורה נפטרה בשנת 1993, וישעיהו שנה לאחר מכן, ביום ט”ו באב תשנ”ד, 23 ביולי 1994. ישעיהו הובא למנוחה בבית העלמין גדרות.

השאיר אחריו בת, עמליה, מורה, ונכדים.